אין לך הסבר או מדע מדוייק למה את חשה כך. החתן הוא התגשמות החלומות שלך. בחרת בו ואת רוצה להקים איתו בית נאמן. אמא שלו נחמדה, אחיות שלו הפכו לחברות טובות שלך. ואת לא מבינה למה את צריכה להזכר בפרטים הקטנים הללו כדי לשמוח.
תתפלאי, את לא לבד. דיכאון טרום חתונה הוא מצב נפשי מוכר שפוקד כלות רבות לפני יום חתונתן. ההתרגשות לקראת היום הגדול, והצעידה אל החיים החדשים שמחילים מיד אחר כך, מובילים לרגשות בלבול וחרדה.
העובדה שאת מצפה להיום הגדול הזה "כי הוא אמור להיות היום המאושר ביותר בחייך" הוא אחד המוטיבים המרכזיים המובילים לתחושת החוסר שמחה. ההחלטה להינשא היא אחת ההחלטות הגורליות והקשות ביותר בחיים.
הפער בין הצורך לשמוח לבין המציאות גדול, והעומס הרגשי שנוצר לצד תחושות של פחד וחרדה ושאלת מיליון הדולר "האם בחרתי נכון?", מוביל לתחושת בלבול ועצב.
המדחיקים הם אלו שייראו שמחים ומאושרים. לא בטוח שזו הבחירה הנכונה עבורם.
חתונה היא כמו לידה, כן.. נכון שבסדר הכרונולוגי החתונה קודמת, אבל התסמינים בתחושות וברגשות הם כמעט זהים. החשש והפחד מהלא נודע יוצרים עומס רגשי כבד. לכן הכנה לחתונה חשובה בדיוק כמו הכנה ללידה, איסוף המידע לקראת "הלא נודע" נותן כח וכלים להתמודד, וזה מה שיכול לשפר את תחושותיך.
מותר לך להיות עצובה ומותר לך גם לחשוש מהעתיד - זה חלק מהתהליך אותו את עוברת ותעברי בעתיד. לכי עם רגשותייך עד הסוף, השמחה כבר תצטרף בהמשך.
זאת הסיבה שקיימת מצווה לשמח חתן וכלה. זה היום המרגש בחייהם, אבל במובן מסוים גם הקשה והגורלי ביותר.
]]>
