מדוע חרדים נאמנים יותר?
1. כי הם בני אדם.
2. כי אין אפוטרופוס לעריות.
3. כי חיתנו אותם בשיטה שלא אפשרה להם, לעיתים, לחוש אהבה. וביוצאם לעולם הגדול, הם נתקלים בקופידון, ומתבלבלים מאד.
4. כל התשובות נכונות.
רבים טועים לחשוב כי דת היא ערובה לנאמנות זוגית. ולא כך היא. גם בתורתנו כתוב שאין אפוטרופוס לעריות.
כי להימנע מקשר גופני בין איש ואישה שהגיעו לרמה של אהבה עזה, זהו ניסיון של הדור ושל המילניום, ולמעשה, כמעט ואין סיכוי שיחזיקו מעמד.
אם כן, מדוע האיסור? הרי הקב"ה אינו מנסה אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו?
אלא שהחכמה היא לפני! החכמה היא לא להגיע למצב הזה. אך על כן חשוב לקרוא לדעת, לדבר ולהבין, מהם הסיכונים מהם הפיתויים ועד כמה קשר כזה יכול להיות הרסני לבית ולנשמה.
אף פעם לא יוצא ממנו משהו טוב.
ניסיון ומחקר מוכיחים, שגם כאשר מדובר בשני בני זוג קלילים, מתחוחכמים ומלאי נכונות. אף קשר אסור כזה, אינו נגמר בטוב. במקרים מסויימים הוא יכול להאריך ימים. אבל תמיד תמיד, בסוף יבוא הפיצוץ. אם לא על ידי "תפיסה", על ידי התמוטטות כמעט טוטאלית של נפשם של השחקנים, כי כמה אפשר לשחק במשחק המכאיב הזה שבו אין אפשרות להיפגש כל אימת שרוצים, להיראות היכן שרוצים ולעשות כל מה שרוצים?
ואולם הבעיה נעוצה בכך שאם וכאשר כבר נלכדת בקשר כזה, הרי זה כאילו שנתקלת במלכוד אכזרית במיוחד. הכבלים הרגשיים חזקים מכל היגיון ו/או החלטה שכלית. וההיחלצות היא כמעט בלתי אפשרית ללא עזרה.
מה עושים? לוקחים עזרה. פסיכולוג. (לא חבל על הכסף! זוהי בריאות!)
ומה עושים אם בן הזוג לא מושך אותי/משעמם/ת אותי/ אני לא אוהב/ת אותו/ה לעד לא סובל/ת אותו? מתגרשים!
את התירוץ של מה יהיה עם הילדים, השאירו בקשה למקרים אחרים. אם אתם באמת חושבים על הילדים, לכו לטיפול ושקמו את הזוגיות בבית. אבל התנהגות של ישיבה על הגדר היא לא פחות חמורה מכל בגידה.
ברגע שהתחתנו, התחייבנו לבן/בת הזוג.
להיות איתו/ה תמיד. לתת לו את הגוף ואת הלב.
ברגע שאנחנו בוגדים בו/ה, גופנית או נפשית, אנחנו גונבים אותו/ה.
גם אם אינו/ה יודע/ת!!
אם אני גונבת במכולת והבעלים לא יודע, זה לא נקרא שאני גונבת אותו?
תחשבו על זה....
]]>
