עזבו את המחשב ורוצו להציל את הזוגיות שלכם

רבים מאיתנו הפכו להיות מקצרי תהליכים ומוקירי תוצאות ללא מתן חשיבות וערך לדרך שהובילה אליהם. דווקא כשהכל קורה כל כך מהר, חשוב לשמור על הריתמוס המשפחתי הנכון לנו, והמותאם לצרכים של כל אחד ואחד מבני המשפחה. הורים לעיתים רוצים שילדיהם יהיו הכי מוצלחים בלימודים, הכי מקובלים בחברה, משופעים בתחביבים ועיסוקים נשגבים בשעות הפנאי, אך הזמן שהם מוכנים או יכולים להקדיש לכך הוא מועט, וכך מתקבלות ציפיות שאינן עולות בקנה אחד עם בוחן המציאות. התוצאות, כמובן, לא מאחרות להגיע בדמות תסכול, מרירות ואף מעבר לכך, תחושת חוסר מסוגלות ודימוי עצמי נמוך.

ההרגל השני שעידן השפע הטכנולוגי יוצר היא היכולת להיות בו בזמן במספר מקומות: אני אמנם נמצא בבית, אך מקבל מיילים מהמשרד, מציץ בכותרות החדשות, מתעדכן בהקשרים החברתיים או המשפחתיים המורחבים בקבוצה, וכל זה מתוך מסך קטן ונייד. התמונה שהכי משקפת את הרב תחומיות הזו היא תמונה בה בני המשפחה יושבים סביב השולחן לארוחת ערב משפחתית, אך כל אחד עם המסך שלו עסוק בענייניו. כך הולך ומתמעט זמן האיכות של בני הזוג בינם לבין עצמם ובינם לילדיהם, שגם כך מוגבל בהחלט מבחינת הכמות. בני זוג רבים מוצאים את עצמם בסופו של יום, עם בן זוג שממשיך את כל עיסוקי היום יום שלו בבית מבלי להפריד וליצור ערכים של קדימויות וסדרי עדיפויות, וגם אם זה פחות מפריע לנו, רוב הסיכויים שלבן הזוג או לילדים שלנו ההתנהגות שלנו מפריעה בהחלט.

למרות הקלות שבה אנו יכולים לקצר תהליכים – בשיחת טלפון אפשר לתמצת פגישה שלמה, ודי בכתיבת הודעה כדי להפעיל משרד שלם, חשוב להבין שהדקות הללו מצטברות לזמן יקר ולא אחת אנו נשאבים ונסחפים ומגלים כי ערב שלם עבר מבלי ששמנו לב למתרחב סביבנו. בהיעדר התבוננות, ויצירת גבולות, כך יכולים לחלוף להם גם חיים שלמים שישאירו אותנו תוהים למה בדיוק הקדשנו את מרבית החיים שלנו.

במצבים שכאלו, אין כמו בן הזוג כדי לשקף לנו את ההתנהגות שלנו ולשמש לנו כמראה. אותה אישה שמתלוננת כשבעלה מגיע הביתה וממשיך לעבוד, בעצם מספרת לבעלה מה מפריע לה, ואיפה עליו לתקן ולהשתנות. על מנת ליצור מצב של שינוי חיובי ולא ויכוחי סרק שרק יניבו תוצאות הפוכות, כדאי לקיים שיחה בוגרת, פתוחה וכנה שתבהיר לבן הזוג מה מפריע בהתנהגות שלו. בשיחה שכזו, חשוב לדבר בשפת ה"אני" ולא בשפת ה"אתה" שיוצרת האשמות ושיפוטיות: במקום לומר "אתה חסר התחשבות, לא שם לב למה שקורה סביבך וכו'", נאמר "מאוד מפריע לי לראות אותך ממשיך בענייני העבודה כשאתה מגיע הביתה. אני מרגישה שאתה מפספס את הזמן שהילדים יכולים לראות אותך לפני שהם הולכים לישון". שפת ה"אני" מבהירה מהם הצרכים של בן הזוג מבלי לפגוע, להעליב או להאשים את בן הזוג האחר. היא מסייעת לשני להתחבר לצרכים של המבקש מתוך רצון להיטיב עימו ולספק את צרכיו.

על מנת ליצור הפרדה נכונה בין עולם התקשורת החיצוני לבית, ניתן להיעזר בכללים הבאים:

הפסקה והפרדה

עדיף לא להיכנס הביתה תוך כדי שיחה בטלפון. המשכת השיחה יוצרת חוסר תשומת לב לשינוי במעבר מהעבודה לבית. עדיף לסיים את השיחה מחוץ לבית, לאחר מכן לנתק ולציין לעצמנו שסיימנו את יום העבודה להיום, ואנחנו נכנסים הביתה. עצם השינוי התודעתי והתפיסתי יעשה את שלו.

קביעה משותפת של זמנים

יש להחליט על זמנים גמישים יותר וגמישים פחות. ההחלטה תיעשה בשיתוף בן הזוג, ואם יש ילדים בוגרים בבית, גם בשיתוף עימם. בקבלת ההחלטה יובאו בחשבון זמנים שבהם בן הזוג משתדל להתנתק לגמרי מהנייד ומהמחשב כגון זמן ארוחת הערב המשפחתית או זמן השכבת הילדים לישון, וזמנים גמישים יותר בהם ניתן יהיה לקיים שיחות או פעולות חיצוניות על פי שיקול דעת וקביעת סדרי עדיפויות. גם בזמנים כאלו, ולמרות שבני הזוג סיכמו עליהם מראש, יהיה אנושי ומתחשב לשאול בכל זאת: "יש לי שיחה חשובה, איכפת לך שאתפנה לכך מספר דקות?". עצם השאלה יוצרת שיתופיות והרגשה של אכפתיות כלפי בן הזוג, מתוך הבנה שהזמן בו אני בבית הוא לא זמן רק שלי, הוא זמן שלנו, וכשאני מקדיש אותו לטובת אחרים, זה נעשה מתוך הסכמה והבנה.

שיחה שבועית

על מנת להקדיש זמן איכות לזוגיות, מומלץ לבני הזוג לקיים שיחה שבועית. במהלך השיחה כל אחד מהם יהיה מנותק לגמרי מעולם התוכן החיצוני על מנת שיוכל להיות פנוי וזמין פיזית ורגשית לבן הזוג. במהלך השיחה השבועית ניתן להעלות נושאים שאירעו במהלך השבוע ולא הספקנו להתייחס אליהם, התנהגויות של כל אחד מהצדדים שרצינו לשוחח עליהם, ולהעברת רגשות, מחשבות, ציפיות ובניית חלומות משותפים.

זהירות – התמכרות

במידה ואנו מרגישים שההתעסקות שלנו חזקה מאיתנו, למרות שאנו מבינים את החשיבות וההשלכות על חיי המשפחה שלנו, ייתכן ומדובר בסוג של התמכרות. התמכרות מאופיינת בהמשך צריכה של הרגל מסויים למרות ההבנה שהוא מזיק ובדרך כלל מלווה בתחושות אשמה לאחר מכן. אם עד כה הכרנו התמכרות לחומרים ולמשקאות מסוכנים, הרי שכיום היריעה רחבה בהרבה. חשוב לשתף את בן הזוג ובמידת הצורך, לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי.

מתחת לפני השטח

לעיתים בן הזוג מתלונן ומגיב בצורה לא מותאמת לאירוע שהתרחש. לדוגמא אישה שכועסת מאוד על כך שבן הזוג קיבל טלפון, אף על פי שהוא לא ענה. התנהגות שכזו, במקרים רבים, טומנת בחובה תסכול אחר לגמרי, וברוב הזמן, על סיטואציה אחרת. אם בן הזוג יגיב נקודתית לתגובה של האישה ויאמר, למשל "אני לא מבין על מה את כועסת כל כך, הרי אפילו לא עניתי". יכול להיות שהוא אף יכעס חזרה ויאשים אותה בהתנהגותה התוקפנית והדרך מכאן למריבה תוססת אינה רחוקה. אך כאשר אנו מקבלים תגובה לא שגרתית מבן הזוג, הרי שזוהי הזמנה לברור. ייתכן שאותה אישה נפגעה מכך שהוא איחר ולא הודיע לה או כל דבר אחר שאירע במהלך היום. יש לנהוג בחכמה וברגישות ולקיים שיחה פתוחה ומבררת על מה הזעם הגדול. בכך נאפשר לשמוע ולהשמיע ולהימנע מיצירת משקעים מיותרים.

כמו בכל דבר בחיים, פרופורציות נדרשות ונצרכות גם כאן, במציאות בה אנו מנסים להיות טובים במה שאנו עוסקים וגם לנהל חיי משפחה תקינים. בסופו של יום נשאל את עצמנו מה באמת חשוב לנו בחיים ונבחן כמה מהזמן שלנו היום הקדשנו לנושאים החשובים לנו באמת. בחינה יומיומית תסייע לנו בבניית הערכים המנחים שלנו ויצירת סדרי עדיפויות. בסופו של דבר, הזמן שלנו בידיים שלנו ונתון לשיקול דעתנו ולהחלטותינו.

בהצלחה.

talnahum.ynr@gmail.com