מה זה סימפיזיוליזיס?
במהלך ההיריון, הגוף שלך עובר שינויים מופלאים – וגם כמה מוזרים מאוד. אחד מהם הוא הפרשת הורמון בשם רלקסין, שתפקידו לרכך את הרצועות והמפרקים באגן כדי להכין את הגוף ללידה. אצל חלק מהנשים (וזה כנראה המקרה שלך), ההרפיה הזו יוצאת משליטה ומובילה לחוסר יציבות במפרק שנמצא בחיבור עצמות האגן מקדימה – הסימפיזיס פוביס. התוצאה? כאבים עצביים חזקים באגן, בירכיים, ובגב התחתון.
איך זה מרגיש?
הכאבים האלה הם לא בדמיון שלך, וזה ממש לא "רק היריון". הנה כמה מהתסמינים שאת בטח מכירה מקרוב:
בלילה את לא ישנה: למצוא תנוחה נוחה? יותר קל למצוא חניה בתל אביב.
מישיבה לעמידה? סיוט. ואם כבר עמדת, לחזור לישיבה זו מלחמת עולם שלישית.
להתהפך במיטה? נשמע פשוט, אבל את מרגישה שזה כמו לנסות להזיז ספה כבדה לבד.
פעולות יומיומיות הופכות לאתגר: לסגור את המיטה של הילדים עם רגל אחת זה כבר משימה שלא תיכנס לשגרה שלך בזמן הקרוב.
תפקוד יומיומי? הכאבים האלה לא רק מגבילים, הם גם מתישים.
"היריון זה לא מחלה" – ומה עם הסביבה?
ברור לך שכשאת אומרת שקשה לך, יש מי שיגיד לך: "נו, אני עברתי שלושה הריונות בלי להתפנק!" או, "כל הנשים עוברות את זה, מה את עושה עניין?" אז בואי נבהיר – היריון אמנם לא מחלה, אבל סימפיזיוליזיס הוא כאב אמיתי שדורש התייחסות, התחשבות, ומודעות. העובדה שמישהי אחרת התעלמה מזה לא הופכת את זה לפחות מציאותי או כואב עבורך.
למה הרפואה הקונבנציונלית לא ממש עוזרת?
רופאים רבים יאמרו לך שהכאבים ייעלמו אחרי הלידה, וזה נכון ברוב המקרים. אבל בזמן ההיריון? רובם ימליצו על משככי כאבים או ינחו אותך "לנוח יותר". זה כמובן מתסכל, כי התחושה היא שאת נתקעת בלי פתרונות אמיתיים.
אז מה אפשר לעשות כדי להקל?
למרות שאין תרופת פלא, יש כמה דרכים שעשויות לעזור לך:
שינוי תנוחות בזהירות: במקום לזנק מהמיטה כמו שאת רגילה, נסי להסתובב לאט, להיעזר בידיים, ולפזר את המשקל שלך בצורה אחידה.
פיזיותרפיה מותאמת להריון: פיזיותרפיסטים שמתמחים בנשים בהריון יוכלו להציע תרגילים שיחזקו את שרירי האגן ויסייעו לך להתמודד עם הכאבים. יש נשים המעידות כי התעמלות נכונה במכון המתמחה לרצפת אגן- הצילה אותן.
הימנעות מפעולות מכאיבות: לא, את לא חייבת לסגור את המיטה של הילדים. תבקשי עזרה!
כריות לתמיכה בלילה: כריות הריון שממוקמות בין הרגליים או מתחת לבטן יכולות להקל על הכאבים.
תנועה מתונה: הליכה קלה, שחייה יכולים לעזור לשמור על זרימת דם תקינה ולהקל על הכאבים.
הקשיבי לעצמך: אם כואב לך – תעצרי. אל תנסי "להוכיח" שאת מסוגלת יותר ממה שהגוף שלך מוכן.
זכרי – את לא לבד. את לא מפונקת. והכי חשוב, זה בסדר גמור לבקש עזרה ולהגיד שקשה. מה שעובר עלייך עכשיו הוא זמני, וגם אם זה מרגיש כאילו כל יום הוא נצח, בסופו של דבר, את תעברי את זה. עד אז? תני לעצמך את כל התמיכה והחמלה שאת זקוקה להן – את לגמרי ראויה לזה.
