את בחיים לא תבכי ולא תצחקי, אף פעם לא תצמח לך שן ואף אחד לא יחבק אותך חזק בלילות קרים וילחש לך לא לפחד מהרעמים. את בחיים לא תעלי לכיתה א' ולא תתרגשי מהילקוט החדש, בחיים לא תתחתני, לא תתאהבי, ולא תלדי ילדים.
אף פעם לא תחגגי יום הולדת.
נפטרת עוד טרם נולדת, המוח לא יודע להגדיר יום מוות לפני יום לידה. תשעה חודשים לגדל בתוכך תינוקת, להרגיש אותה בועטת כשאת אוכלת מתוק, לתת לה טפיחות עם האצבע על הבטן ולהרגיש אותה מחזירה בעיטה הדדית.
לחלום
לקוות
לקרוא לה בשם
לקנות לה בגדים
לסדר לה עריסה
ומצעים
תיק החתלה
וטיטולים
ולחזור הביתה פצועה, כשחלק ממך קבור בבית הקברות עם מצבה בלי שם. בלי חיים. בלי בכי בסלקל חדש. בלי תמימות.
ואין הלוויה.
אין שבעה.
אין צער מוחצן.
אין תינוקת.
אבל עברתי לידה.
ואפילו בניתוח.
וסבלתי , וכאבתי, ורציתי לאהוב.
ואהבתי תל עפר בבית קברות חשוך ומרוחק. ורציתי אותך, תינוקת שלי והלכת ממני.
לידה שקטה - מיתוך דף הפייסבוק של תהילה אברג'ל
]]>
