הרופא אמר שהכל כשורה. למחרת שוב חשתי שלא בטוב ובדיקה שגרתית העלתה את הגרוע מכל. אין יותר עובר. בבטן יש ולד מת. האור שציפיתי לו כבה בבת אחת וחשך עולמי. כל החלומות והתקווה נגוזו.
שכבתי במחלקת נשים ומחשבות מתרוצצות במוחי: אני אחרי לידה ממש, אפילו קיבלתי חופשת לידה מהעבודה אבל תינוקת אין. שבעה חודשים סחבתי, גדלתי, סבלתי, חששתי, קיוויתי, שמחתי, פחדתי, אפילו ילדתי ולבסוף מאום. לא מאום כי אם אכזבה וריק ותהיות.
לאחר כשבוע בבית החולים שדימיתי אותו לשבעה ממשית גמלה בליבי החלטה: אני בוחרת בחיים. בוחרת בשמחה ובאור. בוחרת בחיות ובתינוק חי. זה רצון ה' אך הבחירה לשמוח ולהמשיך היא רק בידיי.
לאחר חודש בדיוק הריתי שוב ולאחר תשעה חודשים חבקתי בת באותו בית החולים. נכנס אור גדול לחיינו. בחירה היא לא תמיד מעשה גדול שצריך לעשות.
בעקבות המשבר שעברתי כיום בחרתי להעצים נשים שחוו משבר כשלי, אני מאמינה בכוחן לבצע שינוי אמיתי מתוך בחירה.
לפעמים זהו רק רצון אמיתי של לראות את החיים בצורה אופטימית ולהחליט לבחור בחיים.
]]>
