פרק ג': בפרקים הקודמים עסקנו בגאוני העיר קראקוב, ועל המחלוקת בין הגאב"ד לראב"ד. בפרק הנוכחי נחזור כמה שנים לפני כן, להסביר את שורשי המחלוקת בין רבותינו הגאב"ד והראב"ד זצוק"ל.
העיר קרקוב הייתה לעיר ואם בישראל. גאונים מפורסמים חיו ופעלו בה, כרבי יהושע פולק, רבי משה איסרליש (הרמ"א), רבי יואל סירקיש (הב"ח) ועוד.
בסוף המאה הי"ח זרח אורו של הגאון רבי צבי הירש הלוי, שכיהן לצידו של אביו כרב העיר והתפרסם כשחתם על כתב חרם החריף נגד החסידים בתשרי תקמ"ו.
לאחר פטירת אביו בשנת תקנ"ט (1799), עלה רבי צבי הירש על כס הראב"ד ורבי משה זלמן מקוריץ מונה על כס הגאב"ד. הרב משה זלמן מקוריץ מיד עם התמנותו נסע לורשא ולא חזר, כך שהרב צבי הירש שימש בפועל גם כגאב"ד במשך 17 שנים, אולם התמנה באופן רשמי רק בראשית שנת תקס"ו (1816).
בשנת תקצ"ב (1831) נפטר הרב הלוי, או אז פרצה סערה רבתי ופולמוס שלא שכח שנים רבות. שני גאונים התמודדו על התפקיד היוקרתי של גאב"ד קרקא - רבי שאול לנדא, ורבי דב בער מייזלש. הרב לנדא היה סוחר אמיד ולא נמנה על עדת החסידים, ואומנם נהג כמנהגי המקובלים.
הרב מייזלש נמנה גם על המשפחות המיוחסות שבעיר, ונישא לבתו של הגביר הגליצאי הנודע זלמן בורנשטין. הרב מייזלש וחמיו פתחו בנק בשם 'מייזלש את הורביץ' בביתו של הרב מייזלש.
הבחירה היה די קשה לבני הקהילה, אולם לבסוף נבחר הרב מייזלש למשרה היוקרתית של גאב"ד קרקוב, לעומת רבי שאול לנדא שנבחר לתפקיד הראב"ד, ופעל למעשה כבית דין מתחרה בתמיכת חלק מבני הקהילה ובעיקר החסידים, שהכריזו עליו כרב העיר.
בשנת תרט"ז (1856) התפטר הרב מייזלש ממשרתו בשל מחלוקת אודות תנאי העסקתו, ועבר לכהן בעיר ורשא.
מראשית שנת תקצ"ב (1832) ועד תרי"ב (1854) הייתה חפיפה בין הגאב"ד הרב מיזלש לראב"ד הרב לנדא, ושנות כהונתם בקרקוב, הוגדרו "וימי שנאתם כימי שבתם יחד" (פרידברג, לוחות זיכרון עמ' 44).
מחלוקת אחת הייתה בשאלת כשרותו של אחד השוחטים בעיר, ובמקרה אחר בשאלת כשרותו של גט. במקרה האחרון המחלוקת בין השניים הגיעה עד שולחנם של מרנא החת"ם סופר ורבי שלמה זלמן ליפשיץ מורשא, שתמכו בעמדתו של הגאב"ד הרב מייזלש.
החתם סופר תמך בנחרצות בגאב"ד הרב מייזלש והפציר בראב"ד הרב לנדא שיקבל את מרותו של הגאב"ד: "ובאתרא דרב אב"ד קבוע במקומו לא קבילנא.... ולהיות כי פאר רום מעלת כבוד תורתו מפורסם לתלמיד חכם צדיק וחסיד, ולא חשיד חס ושלום שיאהב את הניצוח בתורת ה', והשלום טוב מן הכל".
ד"ר חיים גרטנר מסכם את הפרשיה הכאובה: "העימות המתמשך בין בתי הדין בקהילה החליש בסופו של דבר את סמכותו של מוסד הרבנות הקהילתי כלפי פנים. חולשתו של מוסד הרבנות והוויכוח על דמותו הרצויה של הרב הם שעמדו בשנים הבאות בקהילה עד מינוי של רבי שמעון בשנת 1861".
מקורות:
- פרידברג, לוחות זיכרון
- מכתב סופר מכתב כד
- בלבן, קרקוב ב
- חיים גרטנר, הרב והעיר הגדולה, מרכז זלמן שזר תשע"ג
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com