בתגובה לתביעות של חברת מוריה, השייכת לעיריית ירושלים, הבונה את תוואי הרכבת הקלה ברחוב בר אילן, טוענים הנתבעים החרדים כי מדובר בתביעת הפחדה והשתקה.
לטענתם, מדובר ב"תביעת הפחדה בלתי עניינית העולה באופן מובהק כדי שימוש לרעה בהליכי משפט".
הם מוסיפים כי הגשת התביעה, על סך 300,000 ש"ח על כל אחד מהם בנפרד, בוצעה "ללא שום ביסוס והצדקה, רק על מנת להרתיע את כלל הציבור מלבוא ולמחות ולהפגין כנגד עבודות הרכבת הקלה".
"הנתבע הוא "קרבן עדה" אשר על גבו מבקשת התובעת לעצור מחאה ציבורית שלמה, תוך שימוש בלתי ראוי בהליכי משפט".
בנוסף, טוענים הנתבעים, כל אחד מהם בנפרד, כי הם לא ביצעו את העבירות המופנות כלפיהם, עמדו רק במקומות מותרים, ולא ביצעו כל עבירה בעצם המחאה שלהם נגד עבודות הרכבת הקלה.
הם גם מכחישים את הטענות כי הם אלה שהובילו את המפגינים שהתפרעו במקום וגרמו לנזקים כספיים. "טענות חסרות בסיס, בגדר ניחוש בעלמא".
בנוסף, הם מסבירים אידיאולוגית כי לא מדובר, כפי הנטען בתביעות נגדם, באנרכיזם, חוליגניזם וסחטנות - אלא הם פועלים מתוך מניע של בדלנות, וכי עצם ההאשמות נגדם מוכיחות על בורות אקטיבית והתכחשות לעולם הערכים שלהם.
לדבריהם, הם בחרו מרצון בבדלנות, למרות שהם משלמים על כך מחיר וחיים חיי עוני כהגדתם, וכי לכן הם מתנגדים למעבר הרכבת הקלה בשכונה החרדית, שכן הדבר יגרום להיחשפות הצעירים החרדים לציבור הכללי.
לכן, הם דורשים מבית המשפט לדחות את התביעות שהגישה חברת מוריה של עיריית ירושלים, ולחייב אותם בתשלום הוצאות משפטיות לנתבעים.