בשעות האחרונות נחשפנו כולנו לחדשות קשות שמערערות את כולנו. האירוע הזה מטלטל אותנו המבוגרים, ועשוי לטלטל במיוחד את קהל היעד העיקרי של ספרות שעליה גדלנו - הילדים שלנו.
עבור ילדים רבים זאת פעם הראשונה בה הם שומעים על החשדות שעלו בחדשים האחרונים, ועבור רבים עוד יותר זאת הפעם הראשונה בה הם שומעים על האופן בו אדם בחר לכאורה לסיים את חייו.
כהורים היינו מעדיפים לחשוב שהילדים שלנו לא חשופים למידע הזה, אבל אנחנו יודעים שהם בפועל שומעים וחשופים ביותר. לכן, בדיוק במקום הזה חשוב שניכנס ונהיה אנחנו אלה שמספרים את הסיפור, כפי שהיינו רוצים שהם יספרו לעצמם, באופן שתואם לגיל ולנפש שלהם. כך הם יפרשו וילמדו על העולם דרך העיניים שלנו, ולא דרך הבלבול וההצפה שמחכה להם בשיחות עם חברים.
בכוחו של שיח כזה להניח אצלם יסודות של חוסן ובשלות רגשית כדי להתמודד בעתיד עם מידע מציף, מאיים ומבלבל. הם גם יזכרו שאנחנו, כהורים, מהווים כתובת בטוחה ואמינה לשיתוף כשקורה משהו מבלבל או מציף. שיח כזה גם ילמד אותם שגם אנשים יקרים מאוד וחשובים מאוד, יכולים לטעות וליפול. וגם במקרה שעושים מעשים רעים התורה מלמדת אותנו איך לקחת אחריות ולשוב בתשובה.
נחלק במספר נקודות איך נוכל לעשות זאת, את העברת המידע המורכב בדרך הנכונה לבן או לבת, הלכה למעשה: כבסיס, נוכל להשתמש בעקרונות האוורור, האינפורמציה והארגון מחדש, המכונים א.א.א., כדלהלן:
אינפורמציה: לאפשר לילדים לשתף מה הם יודעים. נוכל למשל לומר: "איך היה היום בבית ספר/בתלמוד תורה? האם שמעתם שקרה משהו? קרה היום אסון ורציתי לשמוע מה שמעתם". ההזמנה הזו מאפשרת לנו להבין מה הם כבר יודעים ומבינים, ולהגיב בהתאם לכך.
לאחר מכן ניתן את המידע בשפה שתואמת את הגיל שלהם. נשתמש בשפה פשוטה ובהירה בגילאים הצעירים, ושפה קצת יותר מורכבת בגילאים הבוגרים. נדגיש את נדירות וחריגות האירוע.
אוורור רגשי: נעצור ונאפשר להם להגיב, לשאול שאלות ולשתף במחשבות ורגשות שעולים בהם. נזכור שכל תגובה היא לגיטימית - וניתן לה מקום. נדבר על כך שהסיפור הטראגי יכול לעורר הרבה שאלות שאין לנו עליהם תמיד תשובות.
ארגון מחדש: לדבר על חשיבות השיתוף והפניה לעזרה אם מרגישים קושי. אפשר למשל לומר כך: "אתם יודעים, שלפעמים קורים בחיים דברים שגורמים לנו להיות מאד עצובים או מפוחדים בתוך הלב, וחשוב מאד לשתף את אבא ואמא, או את הרב/המורה בבית הספר, כי כשמשתפים מישהו אחר זה קצת מרפא את הקושי. עכשיו בואו נחשוב איזה מעשה טוב אנחנו יכולים לקבל על עצמנו כדי להתחזק, או נאמר תהילים יחד, וכדו'".
חשוב לזכור כי למרות שהאירוע מזעזע ומטלטל - הזמן בדרך כלל עושה את שלו. תגובות חריגות של ילדים בטווח המיידי הן טבעיות ונורמליות. עלינו כהורים לא להיבהל אם נראה פתאום ילדים מהורהרים או מרחפים בסמיכות למקרה. בכלל חשוב שנזכור שתגובה לא נורמלית למציאות לא נורמלית - זהו דבר נורמלי.
עם זאת, חשוב לעקוב ולשים לב מה שלומם בתקופה הקרובה, ובמה ההתנהגות שלהם משתנה בימים האלה. אם עולה מידע או צורך פרטני יותר - להיות בקשר עם איש מקצוע.
לעתים אירועים חריגים כאלה יכולים לעורר מחדש פחדים ישנים של ילדים וסוגיות של אלימות ואובדן. חשוב להיות ערניים גם לגבי האפשרות הזו.
הכותבת היא נועם גרין, פסיכולוגית בהתמחות שיקומית, בשיתוף קהילת "פסיכולוגים מדברים בחרדית".