פרשת המדריך החרדי ש.ח.ש. שהואשם בביצוע עבירות חמורות בשלושה ילדים בזמן שעבד כמדריך בפנימייה מגיעה היום (שני) לסיומה עם גזר הדין של בית המשפט העליון בערעור שהוגש בפרשה.
- מדריך במוסד חרדי נעצר בחשד לעבירות חמורות
- אישום: כך המדריך במוסד החרדי תקף את הקטין
- הילד סיפר מבוהל: "בליל שבת המדריך פגע בי"
הסיפור החל לפני כשנתיים, אז נעצר המדריך לאחר תלונה שהגיש במשטרה מדריך אחר שעבד באותו המוסד. כעבור מספר ימים הוגש כתב אישום חמור נגד המדריך, ובסיומו של ההליך, גזר ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בחודש פברואר השנה, שמונה שנות מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר מותנה ותשלום פיצויים לשלושת המתלוננים בסך כולל של 130 אלף שקלים.
המדריך והפרקליטות הגישו ערעורים לביהמ"ש העליון, זה על חומרת העונש ואלו על קלות העונש. את שלושת הילדים הנפגעים ייצג עו"ד מנחם שטאובר. היום, שופטי העליון - דוד מינץ, יעל וילנר ועופר גרוסקופף, נתנו את גזר הדין ובו החליטו לקבל את ערעור הפרקליטות ולהחמיר את עונשו של המדריך לעשר שנות מאסר בפועל.
השופטת יעל וילנר כתבה בהחלטה כי "המערער (המדריך החרדי. ח"ג) פגע במעשיו בערכים המוגנים של הגנה על שלומם הפיזי והנפשי של קטינים, כמו גם בערך השמירה על אוטונומיית האדם ועל כבודו – ערכים שעל חשיבותם לא ניתן להכביר במילים ... ענישה מחמירה בכגון דא מחויבת על מנת להלום את חומרתם הרבה של המעשים, לשקף את פגיעתם הקשה מנשוא בנפגעי העבירה, לייצר הרתעה אישית וסביבתית אפקטיבית וכן להביע את שאט הנפש החברתית ממעשים נפשעים מעין אלה".
בהמשך היא כתבה כי "למעשיו של המערער נלווית חומרה יתרה, שכן לא זו בלבד שהלה ביצע מעשים קשים ביותר בקטינים תמימים ורכים בשנים, אלא שהעבירות במתלוננים בוצעו בזמן שהמערער שימש כמדריך בפנימייה ולמעשה, היה אמון על שמירת שלומם וביטחונם. שמא לא די באמור עד כה, הרי שאף נסיבות חייהם הקשות של המתלוננים מוסיפות על חומרתן הרבה ממילא של העבירות אשר ביצע בהם המערער, שכן עסקינן בקטינים אשר נאלצו לצאת מביתם למסגרת חוץ ביתית, שבה שהו הם לבדם, הרחק מבני משפחותיהם, כשהם נעדרים תמיכה או הגנה רציפה, מלבד הגנתם של אנשי הצוות במקום. במעשיו ניצל המערער, אפוא, ניצול ציני ומקומם, את תפקידו כמדריך בפנימייה; את מעמדו בעיני המתלוננים אשר בצר להם, נתנו בו אמון כדמות סמכותית ומגוננת; וכן את תמימותם ואת נסיבות חייהם הקשות אשר הובילו אותם להיות נתונים לחסדי המערער – בגיר בעל סמכות – בסיטואציה אשר הלכה למעשה, לא אפשרה להם להתנגד למולו".
"עיון בכתב האישום מלמד", היא כותבת, "על הימשכותה של מסכת הפגיעות החמורות אשר ביצע המערער (כאשר בב' בוצעו העבירות לפחות בעשר הזדמנויות שונות), חרף התנגדות המתלוננים, תוך שהוא חותר בעורמה ובתחכום ל"מפגשים" וסיטואציות שיאפשרו לו לבצע את מעשיו באין מפריע. יצוין עוד כי תסקירי נפגעי העבירה אשר נערכו בעניינם של א' וב' ממחישים אף הם את הנזקים הקשים אשר הסב המערער למתלוננים אלה, ויש להניח כי גם לג', במעשיו הנלוזים, ואת השמות אשר הותיר בנפשותיהם הצעירות, על לא עוול בכפם".
עוד הוסיפה בהחלטתה כי "בשים לב לחומרת העבירות הנדונות מחד גיסא, ומאידך גיסא לגילו הצעיר של הנאשם, לעברו הנקי וליתר נסיבותיו המקלות אשר פורטו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ואך בשל הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין אני סבורה כי יש לקבל את ערעור המדינה ולגזור על המערער עשר שנות מאסר בפועל (חלף שמונה שנות המאסר אשר נגזרו עליו בבית המשפט המחוזי). ממילא יש לדחות את ערעורו של המערער על עונשי המאסר שהשית עליו בית המשפט המחוזי".
לסיום היא כתבה: "בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, ראיתי להביע תקווה כי סיומו של ההליך הפלילי בפסק דין זה יסמל עבור המתלוננים הכרה בלתי מסויגת בפגיעות הקשות אשר הסב להם המערער. עוד יש לקוות כי יעלה בידי המתלוננים לגייס את כוחות הנפש הרבים אשר הפגינו בחשיפת המעשים הנפשעים שבוצעו בהם, על מנת למצוא מזור למכאוביהם, להתחזק ולסלול את מסלול חייהם בשלווה ובביטחון שלהם הם כה ראויים".