בעולם רווחת התפישה המעמידה על דוכן הנואמים הנצחי את המין הנשי. גברים נתפשים כשתקנים וממעטים בדיבור, בעוד הנשים ידועות בלהג הבלתי פוסק ובאי יכולת ההקשבה שלהם. הקביעה הזאת ידועה ומקובלת על 2 הצדדים ואינה מקוממת אף אחד מהם. נשים אף נוטות לתאר את עצמן כדברניות כרוניות ואינן מתביישות בתכונה זו.
מחקר שנערך השנה ב-58 מדינות שונות ברחבי העולם, בדק כמה אחוזים מכל מגדר מסכימים עם הקביעה "אני מתאר/ת את עצמי כאדם דברן", ומצא שיותר נשים הגדירו את עצמן ככאלה מאשר גברים.
ישנם מחקרים רבים המסבירים את הסיבה לפטפטנותן הרבה של הנשים, אך קשה להבחין מה גרם למה, הביצה או התרנגולת המקרקרת. יתכן והקביעה החד משמעית הזאת הביאה לחיפוש הסברים מניחים את הדעת בהם ניתן לתלות את ה'תופעה הידועה' כ"כ.
דוגמא לכך הוא מחקר שנערך בקרב ילדים בני ארבע ומצא כי במוחן של ילדות מצויה כמות גדולה יותר של חלבון ה- FOXP2 - המעיד על תפקודו של הגן האחראי על רכישת הדיבור והשפה - מאשר במוחם של ילדים. המחקר קיבע את התופעה החברתית הזו כמדעית, ונתן לה עוגן ביולוגי.
אולם, חוקרים מסויימים שהאמינו שתופעה זו לא תעמוד במבחן המציאות החליטו לעשות מחקר שיברר זאת אחת ולתמיד באופן חד משמעי. הם הקליטו גברים ונשים בסיטואציות דומות הלקוחות מחיי היום יום, וחישבו את ממוצע המילים שנאמרו אצל הגברים ונשים, מה שהם גילו יפתיע אתכם לחלוטין.
המחקר הראה ש… אוקי נגיד את האמת, נשים אכן מדברות יותר מגברים, אבל, בפערים חסרי משמעות לחלוטין. בעוד שממוצע המילים ביום שאומרת אישה עומד על 16,215, מספר המילים הממוצע שאומרים הגברים ביום הוא 15,669. האמנם פער של 546 מילים יכול להצדיק סטיגמה חזקה ומבוססת שכזאת?
אך זה לא הכל: כשבדקו החוקרים מה קורה בסיטואציות של שיח מעורב בין גברים לנשים, הם גילו שבניגוד לסטראוטיפ המתייג את הנשים כדברניות חסרות תקנה, המונעות מן הגברים להשתתף ולהשחיל מילה, ברוב המקרים הגברים מדברים יותר. בין אם מדובר באינטראקציה חברתית בעבודה, במשפחה או עם חברים, ובין אם מדובר בדו שיח בין גבר לאישה (הכלל לא תקף על זוגות נשואים), תמיד המאזן המילולי נטה לכיוון הגברים.
אתם מתקשים להאמין? אז קבלו את המחקר שאתם כ"כ אוהבים. חוקרים ערכו ניסוי שבמסגרתו הם צפו בלא פחות מ- 94 קבוצות דיון. הם נתנו למשתתפים משימה שדרשה מהם שיח ודיון משותף בדרך להחלטה, ובדקו מי לוקח חלק רב יותר בשיחה. התוצאות הראו כי משך הזמן בו נשים מדברות קטן ב-25% מהזמן בו הגברים מדברים. בנוסף, נמצא על פי המחקר כי נשים סובלות יותר מהתפרצות של אחרים אל תוך דבריהן וקטיעתם, מאשר הגברים.
יתכן (ונוח לטעון) ששורש התופעה הזו נעוץ בהבדלי השוויון והמעמדות בין המגדרים, תופעה לעוסה ומוכרת לכשעצמה, אך אם נשותיכם כבר הניפו אצבע מאשימה למולכם, מומלץ שישתמשו בה כדי לגרד את המצח ולחשוב אם הן עצמן, נשים ממורמרות, אינן נוטות להתייחס ברמה אחרת של כבוד ונימוס לדבריו של גבר ולדבריה של אישה.
למעשה, הניסוי הראה כי ההפרעות האלה לא מגיעות רק מצד הגברים אלא גם מצד נשים אחרות. לדוגמא: המחקר מצא כי בשיחה בת 3 דקות בין גברים לנשים, נשים קטעו פעם אחת בממוצע את דבריו של דובר ממין זכר, ו2.8 פעמים בממוצע- את דבריה של אישה.
הפער הזה בתפישת הסמכות של 2 המינים, מקורו גם בנשים עצמן שנוטות לפאסיביות ומתן לגיטמציה לדומיננטיות של גברים יותר מאשר של נשים. יותר מכך, אישה הנתפשת כאקטיבית ואסרטיבית מידי זוכה ליחס שלילי המגדיר אותה כ'אגרסיבית' בעוד הגבר יתבלט כמנהיג.
אין דוגמה מתאימה יותר להמחשת התופעה הזו מאשר מערכת הבחירות הנוכחית שכללה באופן חריג, אישה. במהלך אחד מהעימותים שקדמו לבחירות בדקו חוקרים וגילו שטראמפ קטע את דבריה של קלינטון לא פחות מ- 51 פעמים, כש- 26 מהם היו ב-25 הדקות הראשונות של העימות.
הילרי לעומת זאת הפריעה לטראמפ לדבר רק 17 פעמים. אך, כמו שכבר למדנו, כבוד בסיסי ונימוס הם לא מה שיגרמו לך להיבחר. מסתבר שהתכונה הזו אצל טראמפ, כמו תכונות אחרות רבות אצלו הנובעות משתלטנות ואגרסיביות, גרמה לו להיתפש כדמות סמכותית ומנהיגה, הראויה לנשיאות. האם זה נכון? ימים וגברים יגידו…