הבשורה הדרמטית החשובה של בית המשפט העליון בענייני מזונות - הקובעת כי יש להחיל שוויון מלא בין ההורים בנטל מזונות הילדים בגילאי 6-15, בהנחה שיכולותיהם הכלכליות דומות והמשמורת על הילדים משותפת - מעסיקה את בתי המשפט לענייני משפחה בימים אלה ללא הפסקה לנוכח תביעות רבות בנושא מאבות הדורשים כי דמי המזונות הגבוהים להחריד ששילמו עד היום יונמכו משמעותית.
פסק הדין של העליון היה מעומעם מידיי והותיר פתח לפרשנויות רבות כעת מנסה בית המשפט המחוזי "לעשות סדר" בבלגן, ולקבוע כללים ברורים לאופן יישום של הרעיון כשהם אף לוקחים את זה למקומות יותר עמוקים.
בראשית פסיקתם מטילים שופטי המחוזי בתל-אביב, שאול שוחט, סגנית הנשיא יהודית שבח וחנה פלינר, החלטה שמשמעותה מכה לאמהות הישראליות שעד עתה נהנו מסכומים בלתי סבירים ולא הוגנים מבלי להתחשב בהכנסתו של האב ובשום פרמטר מעשי.
המחוזי קובע כי הלכת העליון בעניין השוויון בנטל המזונות אינה מוגבלת למקרה של מזונות של ילדים המצויים במשמורת משותפת בלבד, אלה למגוון מקרים. "בבסיס פסק דינו של העליון - שינוי הדין הנהוג לגבי פרשנות תקנת תש"ד, שהייתה ועודנה המקור הנורמטיבי בדין האישי העברי לחיוב ילדים בגילאי 6-15" ציין השופט שוחט. "לטעמי, לא מדובר באימוץ פרשנות חלופית לתקנה זו רק בנסיבות שבהן מדובר במזונות ילדים בגילאים הנ"ל, הנמצאים במשמורת משותפת עם חלוקה שווה של זמני השהות".
"התקנה אינה עושה אבחנה תלויית-משמורת וגם הפרשנות החלופית לה, שאומצה בפסק דינו של העליון, לא סויגה בחוות דעתו של השופט עוזי פוגלמן רק לקטגוריה הספציפית המכוונת למקרים שעמדו לפניו, שבהם מדובר היה במשמורת משותפת והורים בעלי יכולת כלכלית שווה".
בהמשך פסיקתו קובע המחוזי נוסחה מתמטית לחישוב אופן חלוקת המזונות בין ההורים בעידן "השוויון בנטל". המחוזי קובע כי בבוא בית המשפט לחשב את המזונות לפי ההלכה החדשה, עליו לקבוע ממצאים עובדתיים בנוגע לארבעה פרמטרים: צרכי הקטינים; היכולות הכלכליות של ההורים; קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים - האחד מול השני; וחלוקת המשמורת בין ההורים בפועל. לפי המחוזי, זו הנוסחה המתמטית, שלפיה על בתי המשפט לענייני משפחה לחשב את מזונות הילדים בגילאי 6-15.
באשר לפרמטר הראשון - צרכי הקטינים - מציין השופט שוחט כי "יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי-השהות (צרכים התלויים במקום שבו שוהים הילדים - בבית האב או בבית האם - א' ל"ו), ובהם מגורים והוצאות מגורים; הצרכים שאינם תלויי-שהות; צרכים חריגים/הוצאות חריגות" - והכל עד גובה רמת החיים שלה הורגלו הילדים ערב הפירוד או שהיו ראויים להם - וזאת ללא הבחנה בין צורך הכרחי לצורך לא הכרחי.
בנוגע ליכולות הכלכליות של ההורים - מציינים שופטי המחוזי, כי בית המשפט העליון אינו נוקט במונח "הכנסות ההורים" אלא במונח רחב יותר של "יכולת כלכלית", ולכן "יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים מכל המקורות העומדים לרשותם, 'לרבות' שכר עבודה", קובעים השופטים. עוד על-פי הפסיקה המכוונת, קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול השני, רלוונטית ביחס לצורכי הילדים שאינם תלויי-שהות ולצרכיהם החריגים.
באשר לחלוקת המשמורת בפועל - קבע המחוזי כי "נתון זה, המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי-השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים".
"מודע אני לרתיעה הקיימת בקרב העוסקים במלאכה משימוש בנוסחאות מתמטיות", ציין השופט שוחט. "עם זאת, משנקבעו פרמטרים של יחס היכולות הכלכליות אל מול יחסי זמני השהות לצורך קביעת חלוקת הנטל, בהכרח תאמר שעניין לנו בנוסחה/חישוב מתמטי", עם זאת, הבהיר המחוזי כי מדובר בנוסחה מתמטית שמעניקה לבתי המשפט "קנה מידה", ו"אין בתוצאה המתקבלת ממנה ובהפעלתה במקרה פרטני, משום כזה ראה וקדש".
כזכור, ביולי עשו שבעה שופטים של העליון היסטוריה כאשר קבעו פסק דין המשית לראשונה שוויון מלא בין ההורים בנטל מזונות הילדים במצב של משמורת משותפת על הילדים, שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 6-15. זאת, כאשר חלוקת החיוב ביניהם תיקבע לפי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.
כאמור, בחודשים שחלפו מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון הקובע לראשונה שוויון בנטל המזונות בין ההורים לילדים בגילאי 6-15, הוצפו בתי המשפט בבקשות לפתיחת הדיונים בתיקי המזונות שבפניהם וסביר להניח שרק בחודשים הקרובים תובהר עד הסוף משמעות ההחלטה על דמי המזונות שהפכו לעול בלתי אפשרי על האבות הגרושים.