התחלתי להתאמן כל יום וקרה לי משהו הזוי

כך ארע גם בשנת הקורונה שחלפה. העברתי יותר מדי שעות ברביצה על הספה ופחות מדי שעות בתזוזה. אך לפני כמה חודשים, כפי שאני נוהגת לעשות באופן תדיר, החלטתי שמספיק והגיע הזמן לחזור לאיזושהי שגרת אימונים. לא רק שלא הייתי מרוצה מגופי, אלא שהרגשתי רע, נפשית.

אז יצאתי לעשות איזושהי פעילות גופנית, כל יום, במשך שבועיים, כדי לראות אם זה יהפוך אותי לאדם מאושר יותר ו - ספוילר – זה אכן קרה.

מה עשיתי?

זה מטופש (ומסוכן פיזית) לערוך אימונים אינטנסיביים שבעה ימים בשבוע, אז הלכתי על מגוון צורות של פעילות גופניות בעצימות נמוכה או גבוהה. כמה ימים רכבתי על האופניים הנייחים שלי; כמה ימים עשיתי אימון גוף מלא ביוטיוב; כמה ימים החלטתי לצעוד לקנות את הקפה שלי במסעדה הממוקמת במרחק של 20 דקות מביתי.

ובכן, איך הרגשתי?

ללא גוזמה, מדהים. ברגע שעברתי את שלב הכאב הראשוני הצפוי (אחרי הכל, כאמור, לא נעתי במשך שנה), גופי הרגיש קל ומשוחרר - מה שלא קרה כבר זמן רב. שמתי לב גם שאני נרדמת יותר בקלות ומתעוררת בתחושה רעננה מהרגיל. נפשית, הרגשתי מאושרת יותר. לא מאושרת יותר במובן זה שכל הבעיות בעולם נעלמו, אבל מאושרת כאילו ענן קטן שהיה תלוי מעל ראשי נע מעט שמאלה.

וזה לא היה רק אפקט פלצבו: אינספור מחקרים מראים שיש קשר ברור בין פעילות גופנית למוחית. ד"ר ברברה נוסל אומרת ש-30 דקות ויותר של פעילות גופנית יומית "מגבירות את ייצור הסרוטונין, נוירוטרנסמיטר הקשור לוויסות מצב הרוח ולהתנהגות חברתית, כמו גם משפיע על שינה, תיאבון וזיכרון - כל אלה תורמים לנפש ולגוף מאוזנים".

אבל כמה כושר בדיוק צריך לעשות כדי לקצור את הפירות של מוח חד יותר? על פי מחקר שפורסם בכתב העת "Journal "of Neurology and Clinical Practice, לא הרבה בכלל. החוקרים מצאו שפעילות גופנית בעצימות נמוכה, בסך כולל של 52 שעות, במהלך חצי שנה - כשעתיים בשבוע - מספיקה כדי לראות יתרונות מוחיים רציניים.

על קצה המזלג, הנה 5 דברים שעזרו לי לחזור לשגרת אימונים

1. להתחיל בקטן

2. לתכנן קדימה (אך לא לפחד לסטות מלוח הזמנים)

3. להשקיע בבגדי ספורט (ואביזרים) שאני אוהבת

4. לשחק עם סוגי אימונים שונים

5. לא להכות את עצמי אם דילגתי יום