מדוע מצמידים כוסות בעת אמירת 'לחיים'?

יש מי שטוענים כי מלכים ורוזנים היו מצמידים את הכוסות יחד כדי לוודא שאף אחד לא הרעיל את השני. ברגע ששני הכוסות היו נצמדים, היה נשפך מעט יין בין הכוסות ואם כולם שותים, הרי ממילא אף אחד לא ירעיל את עצמו ואפשר לשתות ברוגע. ישנם מקומות שבעל הבית היה שותה ראשון מהבקבוק ואז מרים את הכוס גבוה להראות לכל האורחים שהוא שתה והכל תקין.

ישנה טענה הגיונית יותר האומרת שרצו להוסיף לחוויה את חוש השמיעה. הרי את היין היו רואים, ממששים, מריחים וטועמים. כדי להשלים את החוויה היו עושים קולות הקשה עם הכוסות והינה כל חמשת החושים התקבצו ובאו לכוס היין.

יצחק אלחנן דרורי מספר: "סבי, ר' שלמה פלטנר ז"ל, היה שליח של הסוכנות בצרפת, והוא טיפל אישית בהעלאה של הבבא סאלי הקדוש לארץ (גם אירח אותו כמה חודשים ביחידת דיור שהייתה לו צמודה לבית). הוא שמע אישית מהבבא סאלי שיש עניין להקיש כוסות כי כל החושים שותפים ומתוקנים על ידי הלחיים, חוץ מהשמיעה. ולכן מקישים לצרף גם אותו".

ההסבר הטוב ביותר שמצאתי נמצא כמובן ביהדות. ראיתיו במדרש תנחומא. וכך נכתב שם (פר' פקודי ב'): "וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ אוֹ שֶׁל הַבְדָּלָה וְהוּא יָרֵא מִסַּם הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַכּוֹס, וְהוּא אוֹמֵר: 'סָבְרֵי מָרָנָן!' וְאוֹמֵר הַקָּהָל 'לְחַיִּים!', כְּלוֹמַר: כִּי לְחַיִּים יְהֵא הַכּוֹס".

במדינות רבות נהוג שכאשר מרימים כוס לאמירת "לחיים" שותים אותה עד סופה. אם לא תסיימו את הכוס עד סופה, יהיו מי שיראו את זה בעין לא יפה וזה עלול להתפרש אצלם בצורה כזאת שאינכם מסכימים לברכה שבורכתם בה בעת אמירת הלחיים. ראו הוזהרתם. כך גם – להבדיל – בהתוועדויות חסידיות ידוע המנהג "להפוך" את הכוס ולא לשתות רק לגימה אחת קטנה.

שיהיה לחיים ולברכה!