פרק ח': אנו עסוקים ביסודה של העיר חדרה על ידי הגרמ"מ אפשטיין ראש ישיבת חברון בשנת תרנ"א (1891), ועל עלייתה של ישיבת סלבודקה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה (1925).
- כש"חברון" נטעה יתד בעיר חדרה • פרק א'
- הגרמ"מ אפשטיין "עלה בכוח" לישראל? • פרק ב'
- "אגודת הסתרים" שפעלה באם הישיבות - וולוז'ין • פרק ג'
- "החתן שלקח את הנדוניה מהשווער להקים ישוב" • פרק ד'
- הקמת חדרה והפעיל ש'שיקר' על המייסדים • פרק ה'
- מדוע הדמויות שהקימו את העיר חדרה - חרדיות?! • פרק ו'
- למה ישיבת 'סלבודקה' קמה בחברון ולא בחדרה? • פרק ז'
מסתבר שלגרמ"מ אפשטיין היו תוכניות אגדיות לפיתוח ארץ ישראל, במחקרו של ד"ר ר' שלמה טיקוצ'ינסקי צוטט חתנו רבי משה חברוני, שזמן קצר לפני הפוגרום הערבי בחברון ובישיבה בשנת תרפ"ט (1929), עמד הגרמ"מ אפשטיין בפני רכישת שטח אדמה גדול לצורך המשך פיתוח ישיבת סלבודקה והבאת משפחות יהודיות נוספות לחברון.
במחקרו, מסיק ד"ר ר' שלמה טיקוצ'ינסקי, שרוחו של מרן הג"ר משה מרדכי אפשטיין מרחפת עד היום, ומשפיעה על המתיישבים הנוכחים של קרית ארבע וחברון, שלא לנטוש את העיר היהודית ההיסטורית.
הערבים חשבו אז בשנת תרפ"ט (1929) שהם שברו והרסו את תכניות הבינוי של ראש ישיבת סלבודקה-חברון, אבל הם טעו. למרות כל השחיטות והפוגרומים שהערבים ערכו על היהודים בארץ ישראל, זכינו לקיבוץ הגלויות של זמנינו.
וכך 2000 שנים של תפילות התגשמו בעזרת ראש ישיבת סלבודקה-חברון, הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין. הוא היה מבוני העיר חדרה בארץ ישראל, יחד עם הבונים הראשונים של הדור החדש של הישיבות בארץ ישראל.
הסבא מסלבודקה אוהב ציון גדול היה, ובמשך שנים רבות שאף לעלות לארץ ישראל. רבים אינם יודעים שכבר בשנת תרס"ג (1913) התכתב על כך עם הרידב"ז רבה של צפת, וחפץ לשלוח קבוצת בחורים בני עלייה לשם, בדיוק כמו יעקב אבינו שטרם ירידתו למצרים שלח את יהודה להקים שם ישיבה, וכך תיכנן אח"כ להעלות את כל ישיבת סלבודקה לארץ ישראל, אולם הדבר לא הסתייע.
כמובן, גם הגרמ"מ אפשטיין שחפץ לעלות לארץ הקודש, אולם לו הייתה עוד סיבה. יחד עם חיבת ציון הגדולה שלו, היה איש חזון, הוא הבין ששיבת הציון השלישית שהתרחשה בימיו עת עלו המוני יהודים פשוטים מארופה לארץ ישראל, שם הקימו ערים כפרים ומושבות, הרי שהם יזדקקו לרבנים שינהלו את הדת, שלא יוכלו לבוא מהישוב הישן הקנאי והקיצוני של אז (וכבר הרחבנו פה בעבר על החרמות שבני ישיבת חברון סבלו מהקנאים של זמנם).
לכך סבר הגרמ"מ אפשטיין שכשם שישיבת סלבודקה, כמו ישיבות אחרות בליטא, סיפקה רבנים לערי ליטא, כך תוכל סלבודקה הליטאית בחברון, לספק רבנים לישוב החדש בארץ ישראל (כידוע כל הקמתה של ישיבת וולוז'ין הייתה כדי לספק רבנים ומלמדים בזמנם לעם שבשדות, כפי שהתבטא מרנא הגר"ח מוולוז'ין).
ואכן שורה ארוכה של רבנים ודיינים בישראל, שחוללו מהפכה אצל העם שבשדות והחזירו בתשובה רבים וטובים הם תלמידים לשעבר של ישיבת חברון, כגון הרב הראשי רבי אברהם שפירא-כהנא, וכן הרב הראשי שלמה גורן שניהם תלמידים של ישיבת חברון. כמו כן הרב הראשי של ירושלים, רבי יצחק קוליץ, וקודמו רבי בצלאל ז'ולטי ,הינם בוגרי ישיבת חברון.
- לקריאה נוספת:
התשוקה לאדמה", מאת איילת ברודצקי תמרי
"ישיבות ליטא – פרקי זכרונות" מאת שלמה טיקוצ'ינסקי
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com