רבי משה זקן היה מנהיג יהודי ג'רבה ומאוד השתדל תמיד להשכין שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, יום אחד הגיעאליו איש צעיר ואמר שרוצה לגרש את אשתו מכיוון שכל יום היא מכינה לו לחם ושורפת אותו עד שהופך ממש לפחם ואביו אמר לו שאשה כזו ששורפת את הלחם לא ראויה לו.
שמע רבי משה את דבריהם וקבע להם זמן לגירושין, באותו יום שנקבע לדיון ביקש הרב מאשתו שתכין לו לחם שרוף כפחם ותעטוף אותו בנייר, הוא לקח איתו את הלחם לבית הדין וקצת אחרי שהחל הדיון ביקש מהצדדים סליחה שעוד לא הספיק לאכול ועשה הפסקה.
מיד הוציא את הלחם השרוף והחל לאכול אותו בהנאה, האבא שראה זאת אמר לבן שלו "אם הרב שלנו אוכל כל יום לחם שחור ולא מתלונן כנראה שהבעיה לא גדולה כל כך ומיד ביקשו לבטל את הדיון וחזרו לחיות יחד באהבה ושלום.
בפרשת השבוע פרשת מסעי כשהתורה מזכירה את החנייה של עם ישראל בהר ההר היא מספרת לנו שוב על פטירתו של אהרון הכהן, רק שהפעם מופיעים בפרשה פרטים נוספים שלא הופיעו בפרשת חוקת כשסופר לראשונה על פטירתו.
התורה מספרת לנו על תאריך פטירתו בחודש החמישי באחד לחודש וכן על הגיל בו הוא נפטר בן 123, לכאורה כאן התורה מביאה את סיפור פטירתו רק בדרך אגב, המקור הוא בפעם הראשונה ולמה שם לא נכתבו הפרטים? מוסבר על כך שהסיבה היא בגלל שפרשת מסעי נקראת בדרך כלל בצמוד ליום ההילולא של אהרון בר"ח מנחם אב, הרי שזו הזדמנות להתבונן באהרון ובמעשיו.
כשנפטר אהרון מספרת לנו התורה שכל בית ישראל בכו את פטירתו מכיוון שאהרון היה אוהב שלום ורודף שלום ולכן כולם אהבו אותו והרגישו בחסרונו, זו הסיבה למה אהרון הוא היחיד שיום פטירתו מופיע בתורה כי מדי שנה ביום הזה כולם ציינו את היום הזה כדי לחזק את האחדות שהיתה המוטו של אהרון.
תקופה זו של בין המצרים בהם אנחנו מתאבלים על בית המקדש שחרב בגלל שנאת חינם היא תקופה מצוינת לציין את יום פטירתו של אהרון ולהיזכר במעשיו הטובים שחיברו בין עם ישראל וגרמו לאהבת חינם.
יהי רצון שבזכות זה שנתחזק באהבת חינם נזכה שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ונזכה לגאולה אמתית ושלימה שתבוא תיכף ומיד ממש.