מעשה בחייט פשוט וצנוע שהיה מתפרנס בקושי מתיקונים ותפירות פשוטות, יום אחד פגש אדם עשיר את החייט ומצא חן בעניו, הזמין העשיר חליפה יוקרתית וכעבור זמן קצר סיפק החייט את המבוקש בהצטיינות יתרה. העשיר התלהב מאוד מכישרונו של החייט, סיפר לחבריו וכך הפך החייט לבעל שם נחשק בתחומו.
אחד משרי המדינה ששמע על החייט זימן אותו לאחוזתו, הראה לו גליל בד יקר מאוד שהביא מחו"ל ואמר לו "רכשתי את הבד הזה בסכום מאוד גבוה, אני מצפה שתתפור ממנו חליפה מיוחדת מאוד". החייט הוחמא מאוד ואמר בביטחון מלא "אני חייט מומחה ומקצועי, הסר כל דאגה מלבך!", השר נרגע, החייט חזר לביתו והחל בתפירה, במהלך הכנת הבגד, לא הפסיק החייט לדמיין את המחמאות שיקבל על הבגד היפה, הוא תפר את החליפה, השתדל מאוד להגיע לשלמות, ובסופו של דבר נסע לאחוזת השר עם החליפה היפה בידיו.
השר מדד את החליפה ופניו האדימו מזעם. "איזו חליפה מכוערת זאת!", צעק, "זה מה שעשית בגליל הבד היקר שהבאתי לך? איך אתה לא מתבייש?", השומרים שראו זאת תפסו את החייט וזרקו אותו מהארמון כשהם לא שוכחים להשליך עליו את החליפה האיומה שתפר עבור אדונם. החייט חזר לביתו אבל וחפוי ראש, הוא גולל בפני אשתו את המעשה כולו, ובפיה הייתה רק עצה אחת: "לך תתייעץ עם הרב הגדול" הסכים החייט ונסע אל הרב, החייט סיפר לרב את כל הסיפור ואת תחושותיו לפני ואחרי, יעץ לו הרב עצה פשוטה אך מוזרה: "לך לביתך, תפרום את כל הבגד עד היסוד, ומיד לאחר מכן תתפור אותו שוב. קח את הבגד המחודש לשר ותבקש ממנו למדוד אותו שנית". החייט ניסה לשאול לפשר העצה, אבל הרב אמר לו "אל תחשוב פעמיים - ממילא אין לך מה להפסיד".
חזר החייט לביתו, פרם את החליפה ותפר אותה שוב, ועם התוצרת המחודשת הגיע שוב ברגליים כושלות אל האחוזה. להפתעתו, הסכים השר למדוד שוב את החליפה ולתדהמתו התלהבות השר הייתה עצומה. גם אנשיו הרעיפו מחמאות על החייט, ואילו הוא לא הבין מה קרה כאן - הרי מדובר באותו הבגד בדיוק.
החייט לא יכול היה לוותר על נסיעה נוספת אל אותו רב גדול, על מנת לשאול אותו מה עמד מאחורי עצתו המוזרה לכאורה. "לא היה קשה להבין מהסיפור שלך", אמר הרב בחיוך, "שבפעם הראשונה תפרת את החליפה של השר מתוך גאווה ומתוך מחשבות על כבוד וכסף. אבל לגאווה אין חן, וכך גם לחליפה שתפרת לא היה חן בעיני השר. הייתי משוכנע שאם תתפור שוב את אותו בגד בדיוק, הפעם מתוך ענווה וצניעות, הוא יישא חן בעיני כל רואיו וכך אכן היה".
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שמשה רבנו יורד מהר סיני ורואה את עם ישראל חוטאים בעגל והוא שובר את הלוחות, לאחר מכן הקב"ה נותן למשה לוחות שניות עבור עם ישראל וחז"ל אומרים שהלוחות השניות היו גדולות מהראשונות שאיתם ניתנה כל התורה שבעל פה, ובמבט ראשון זה לא מובן למה הלוחות שניתנו אחרי שעם ישראל חטאו היו ברמה יותר גבוהה, הרי הלוחות הראשונות היו כשעם ישראל היו טהורים ומזוככים ממעמד הר סיני וההתגלות האלוקית ודווקא עכשיו אחרי החטא הם מקבלים משהו גדול יותר?
מסבירה תורת החסידות שבגלל שהתורה היא אין סופית הרי שהאדם המוגבל יכול לקבל אותה דווקא כשהוא במצב של ביטול האגו, כשהוא לא תופס יותר מדי מקום ומפנה את כל מקומו לקב"ה, עם ישראל במתן תורה היו במקום גבוה מאוד כנאמר "ורוממתנו מכל הלשונות" וזה גרם להם ביטול כלפי הקב"ה אבל ממקום של התנשאות וגדולה.
אחרי חטא העגל כשעם ישראל ראו את משה שובר את הלוחות נשבר ליבם וזה הביא אותם לביטול עצמי מוחלט ואז הם נהיו כלים לגילוי האין סופי של התורה והיו ראויים לקבל גם את התורה שבעל פה.
זו הסיבה שבארון הברית היו גם שברי הלוחות מכיוון שללוחות השבורות היה תפקיד חשוב להזכיר לעם ישראל שכדי להשרות את השכינה צריכים לפנות מקום בתוכנו.
המסר שנוכל ללמוד זה שגם כשחלילה יש מצב של שבירה האור שמגיע אחריו הוא אור הרבה יותר גדול ויהי רצון שנסתפק בלוחות השבורות כדי לזכור את תפקידנו בפינוי מקום לשכינה ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה שתבוא בקרוב ממש.