יש מבול של מחקרים המקשרים בין ספורט לשיעורים נמוכים יותר של דיכאון, חרדה ומתח - אבל אולי, כמו רבים מאיתנו, המחשבה על האימון עצמו גורמת לכם להרגיש מוצף. ברוכים הבאים (ברגל) למועדון.
זה נקרא "פרדוקס המתח של פעילות גופנית" והוא אכזרי מתמיד, על פי מחקר שפורסם בכתב העת "פלאס וואן". חוקרים סקרו כמעט 1,700 אנשים ותשאלו אותם על הרגלי הכושר שלהם, ההתנהגות בישיבה, המחסומים להתאמן וכיצד כל זה השתנה במהלך הקורונה, בהשוואה לימים שלפניה.
רוב האנשים היו חסרי מוטיבציה לקום מהספה, עקב חרדה. אלה שהצליחו להתעמל, דיווחו שהמניע שלהם היה האפקט שיש לספורט על הנפש שלהם ולא בהכרח על הגוף. רבים ציינו שהם ישבו בממוצע 30 דקות יותר ביום והתאמנו שעה אחת פחות בשבוע במהלך המגיפה מאשר לפניה. יותר ממחצית מהנשאלים דיווחו על בריאות נפשית לקויה יותר מאז הופעת הנגיף.
החוכמה היא להניע את חסרי המוטיבציה לבצע פעילות גופנית, כדרך לאזן את הלחץ שלהם, אומרת מחברת המחקר הראשית, ד"ר ג'ניפר הייש, שמוסיפה כי קיים קשר בין רכיבה על אופניים להפחתת דיכאון.
המשיבים היו מודעים לכך שכושר יכול לעזור עם הסימפטומים, אבל הדיכאון גרם להם להיות עם פחות חשק לנוע.
מה שדורש טיפול, הן הסיבות לכך שזה קורה. חוקרים מצאו שחסמים נפוצים לכך הם חוסר תמיכה חברתית, מחסור בזמן ופחות גישה למתקנים ולציוד.
עם זאת, מציינת הייז, המגיפה העניקה לאנשים רבים יותר זמן פנוי, הודות לעבודה מהבית, היעדר נסיעות או פעילויות אחרות. זה עשוי למעשה להחמיר את הבעיה, מכיוון שאולי יש יותר זמן אבל פחות רצון, מה שיגרום לכם להרגיש מיואשים.
בשורה התחתונה: "אנחנו חושבים שהמסרים צריכים להיות ממש חומלים סביב זה", מסכמת הייז. "הכוונה היא לא להוסיף עוד לחץ או אשמה לחייהם של אנשים כרגע".
אז בתגובה לממצאים, החוקרים בנו ערכת כלים חינמית המבוססת על הנתונים שאספו וכוללת עצות שעשויות לתת לכם את הפוש שאתם צריכים. לדוגמה, הם מדגישים שספורט בעצימות נמוכה יותר יכול לעזור אם אתם מרגישים חרדה, או לתכנן את האימונים שלכם כמו פגישות, על ידי הקצבת זמן מסוים (בלי לעבור אותו ולא במעט) עבורם ביומן שלכם.
"המסר העיקרי כאן הוא שפעילות כלשהי עדיפה על אפס פעילות", חותמת הייז. "פשוט ת=זוזו עוד קצת כל יום".
אוקיי, זזנו לריצה. אין ברירה.