כמו רבי עקיבא, גם מוקי ברקוביץ החל ללמוד חומש בגיל מבוגר יחסית. בד בבד עבד לפרנסתו אצל דודו נפתלי ברקוביץ, הידוע כבעליו של "תריסי נפתלי ברקוביץ". באחד הימים מוקי למד את פרשת נח וכשהגיע לפסוק: "צוהר תעשה לתיבה", תהה בליבו האם נח התקין על הצוהר וילונות או הצללות.
מוקי אוהב את העבודה. לא מחסיר יום אחד בחודש. הצטברו לו כבר חמישה ימי חופש שאותם הוא ינצל בסוף השנה. הוא ייקח את רעייתו ואת התאומות ויחד הם ייסעו לצימר ברמת הגולן. אם ירצה השם.
אחד הדברים שמוקי נהנה לעשות זה להמליץ לקונים האם כדאי להם לרכוש הצללה או וילון ומאחר שדודו, נפתלי, הרחיב את הביזנס לפני שנה גם לתחום הוילונות, יכלו מוקי ונפתלי להמליץ על שני התחומים ללא משוא פנים וללא עוד משהו בתחום המשוא.
כשרק החל לעבוד, נתן לו דוד נפתלי שיעור חשוב מאד על היתרונות והחסרונות של כל תחום. מוקי רשם לעצמו את הנקודות. היום הוא כבר שוחה בחומר ולא נצרך לפתקים. אך מוקי לא זרק את הפתק הדהוי. מדי פעם מעלעל בו ונהנה לזכור שבאותו היום שהחל ללמוד חומש פנה אליו דודו היקר, שבדיוק אז אחד מעובדיו התפטר והציע למוקי את העבודה. אם זאת לא אצבע עליונית, אז מה כן?
יש לקוחות שגורמים למוקי לנאום. אין הסבר מדויק מיהם הלקוחות הללו. אולי אלו אנשים עם הכלה בעיניים. כך או כך, מוקי תמיד ישמח להרצות בהתלהבות על הנושא. הוא מספר כמה טובה היא הצללה חיצונית שמגנה לא רק מפני סנוור השמש אלא גם מפני חומה - זאת משום שהיא איננה נוגעת בחלון עצמו. כמו כן, הוא מסביר שהצללות נותנות תחושה אסתטית מאד, מה שמתאים לאנשים שרוצים תחושה אסתטית מאד.
לעומת זאת, ממשיך מוקי, אין ספק שווילון משרה אוירה חמה יותר, עם רכות מסוימת, שמתאימה לאנשים שרוצים אווירה חמה יותר, עם רכות מסוימת.
כמובן שהדבר תלוי גם באיזה סוג וילון. יש סוגים רבים של וילונות. וילון שקוף, וילון כפול, וילון ונציאני, וילון רומאי, וילון רומני, וילון גלילה ועוד. חלק מהם מתאימים יותר למשרד וחלקם מתאימים יותר לבית.
ישנם אנשים שמחליטים צ'יק צ'ק ויש אנשים שמגיעים לחנות פעמים רבות. פעם עם הבעל, פעם עם האמא, פעם עם האחות, פעם עם המעצבת ואל תתפלאו, הייתה אישה אחת שהביאה בפעם האחרונה, לפני ההכרעה הגורלית, את הכלב שלה. היא הסבירה למוקי שהוא גר איתה ואין שום סיבה בעולם שהם לא יקבלו את ההחלטה יחד. מאחר שהכלב הגזים בהתלהבותו, הוחלט קבל עם וכלב שהצללות חיצוניות זה הדבר עבורם וזאת משום שהאישה בחכמתה השכילה להבין שג'אמפי עומד לאכול כל סוג של וילון שייכנס לביתם.
בבית של מוקי יש חלון לים התיכון. לא באמת רואים ממנו את הים, הוא פשוט פונה לכיוון ימה ומוקי מדמיין שהוא מריח את הים. רוב הזמן הווילונות של מוקי פתוחים. הוא אוהב לראות נוף ובתים ומכוניות וילדים שמשחקים בכדור. הוא מחפש את האנשים שזקוקים לו. אולי למישהו אין מקום לישון. אולי מישהו פספס את האוטובוס האחרון לחיפה.
בלילה, כשהילדים כבר ישנים והבית מסודר, מוקי ואשתו עומדים על יד החלון ומתבוננים בירח ובכוכבים. מוקי מצביע לעבר השמים ולוחש לה, "תביטי שם, למעלה, רחוק רחוק, רואים את הצוהר של אלוקים וראי מה זה, אין בו לא וילון ולא הצללה".
וכך, דקות ארוכות עומדים מוקי ואשתו ונושמים לתוכם את אוויר הלילה הצונן ומודים לה' על גשמי ועל רוחני, על פרנסה ועל לימוד התורה.