לא תמיד הדברים שאמרנו הובנו כהלכה, לפעמים מבינים ממש ההפך... הסיפור שלפנינו ימחיש זאת:
במילים פשוטות
פרט עליו יש לתת את הדעת: בעת ההסברה לילד יש לדבר באופן ברור ככל האפשר, ולהשתדל לא להאריך. דיבור כללי או ארוך מדי עלול לבלבל את הילד ולגרום לו שלא יבין את המדובר.
כמו כן יש להקפיד להשתמש במילים פשוטות אין להשתמש במילים נמלצות שאינן מוכרות לילד. לעיתים נדמה לנו שהילד מבין את משמעות המילה, אך במקרה הטוב הוא רק לא מבין, במקרה הפחות טוב הוא מפרש אחרת את המילה, כך שייתכן שלמרות שהילד מקשיב, הוא מבין דברים אחרים לגמרי.
מעשה שארע ימחיש את האמור:
באחד הימים שב ילד צעיר לביתו ובכפו מכתב המיועד להוריו. אביו של הנער קיבל את האיגרת לידו, הרכיב את משקפיו על אפו, פרש את הנייר והחל בקריאה:
"להורי התלמיד שלום וברכה. לתשומת לבכם, בנכם התנהג היום בצורה לא יפה: הוא הציק לחבר, ובשעה שבקשתי ממנו להתנצל, סרב בתוקף. בקשתי ודרשתי שוב, אך, הוא לא הסכים בשום פנים ואופן. נא לשוחח עמו על העניין. בברכה, המלמד".
פליאה אחזה באב. לא כך הכיר את בנו מחמדו; אך, אם המלמד אומר יש להתקשר לבית המלמד, על מנת לברר במה דברים אמורים.
בירור דברים
שילח האב את בנו מן השטח ופנה אל הטלפון. השפופרת, הורמה לאחר הצלצול הרביעי. המלמד מעבר לקו אישר את הכתוב: "בנך הציק לילד, ומשהתערבתי הוא הפסיק. דרשתי ממנו להתנצל והוא סירב. חזרתי על דרישתי פעמיים ואף שלוש, אך הוא סירב בכל תוקף. בדרך כלל, הוא ילד טוב וממושמע. אינני יודע מה זה היה לו הפעם. סומך אני עליך, אב יקר, כי תטפל בעניין".
להתנצל?! מה זה?
סיים האב את השיחה וקרא ליקיר להיכנס:
"ספר לי מה ארע"?
"רבתי עם אחד הילדים", סיפר הילד הנבוך, "והמלמד הגיע, אז הפסקתי, ואז הוא שאל אותי: 'אתה מתנצל?! אתה מתנצל?! אבא, מה זה נקרא 'להתנצל'?"
כשהמלמד דרש מהילד להתנצל, הוא השתמש במילה שכלל אינה מוכרת לילד – 'להתנצל'. הילד הבין, כי 'להתנצל' הכוונה למשהו שלילי מאד כמו: ''ויתנצלו את עדיים מהר חורב'' או כמו ''וינצלו את מצרים'', וממילא השאלה ''האם אתה מתנצל?" פירושה: ''האם אתה ממשיך בדרכך הנלוזה, שמא ההתנהגות הקלוקלת מצאה חן בעיניך, כך שאימצת אותה לאורח חיים שגרתי?"
על כך השיב הילד בביטחון מלא: לא! חלילה! הוא כבר שב מדרכו וכבר לא יתנצל!
כשהמלמד שאל בשנית: ''אתה מתנצל?'' השיב הילד שוב וביתר עוז: ''מה פתאום?! ודאי שלא!"
וכשהמלמד שאל בשלישית, הילד כבר הבטיח בכל ליבו שלא יתנצל לעולם ועד...
כאשר המלמד כתב את הפתק, הוא כלל לא העלה על קצה דעתו כי ייתכן שילד בן שמונה אינו מבין את פירושה המילולי של התיבה 'להתנצל'...
על כן עלינו לדבר בצורה ברורה, במילים פשוטות ומוכרות לילד.
(הסיפור אמיתי.)
מזכיר הדבר, את אותו דקדקן, שמעד ונפל לבור. הלה זעק בקול מר "אהה הושיעוני". עובר אורח, שחלף שאל: "צריך עזרה"?
תיקן אותו הדקדקן: "זו אינה שאלה כהלכה", כך יש לומר: "שואל אני, כלום אדוני זקוק לעזרה"?
לא הבין אותו אדם את הנדרש ממנו, והמשיך בדרכו.
כך, חלפו עוד ועוד אנשים ואת כל אחד תיקן באופן אחר.
משהגיעו מים עד נפש, זעק לעזרה במילים פשוטות: "הצילו!" "תוציאו אותי" או אז הבינו...