חג פסח הוא תחילת ההתחדשות שלנו - פריחה ולבלוב של חיותינו. ימי הפסח מסוגלים לעזור לנו לפסוח על שלבים ומכשולים - בדילוגים ובקפיצות – ולהיגאל. סוד האמונה – הוא גאולת האדם.
המאמרים הקודמים בסדרה:
- תקועים בבידוד? המסע ל'גאולת הנפש' בניסן
- המסע לגאולת הנפש - יציאה מ"מצרים"
- הכנה לקראת ליל הסדר: מכת חושך - ברור האמונה
פסח מציין את כח הדיבור - פה סח, כוח הדיבור נותן לאדם את הכוח לדלג: דבר, תוציא – תשחרר וצא מזה – דלג!
בכוח הדיבור בוראים עולמות, שוברים מחיצות, מבקשים מתפללים – ונגאלים. מי שמסכים לדלג ולצאת ממצרים – נגאל, ובשביל זה צריך אמונה!
חידוש האמונה – "האמנתי כי אדבר"
האמונה היא ה'מכשיר הנשמה' הכי יעיל שיש לאדם, הכוח היחיד שנותן לאדם חיות מתמדת וחיי נצח. הכוח היחיד שיכול לגורם לאדם לעשות - בלי להבין, להיכנע להתבטל ולהתכלל בגורם שגדול ממנו, למסור את כל כולו לאבא - מלך העולם "כגמול עלי אימו".
רבי אלימלך מליז'ענסק אומר, כשיגיע זמן חבלי המשיח כולנו נחזיק ב'חבל האמונה', ורק מי שיחזיק את 'חבל האמונה' - חזק, ויאמין בקב"ה – ישרוד ויגאל.
משה רבינו מודיע את בשורת הגאולה: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל... ויקדו וישתחוו" (שמות ד, לא). בשורת הגאולה מגיעה אחרי מאתיים ועשר שנים, ביום בהיר אחד ובלי הכנה מוקדמת.
משה רבינו מודיע: עוד מעט יוצאים, ועם ישראל - מאמינים!
משה רבינו שליח נאמן של בורא עולם "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא). כח האמונה הוא הכח הכי עוצמתי בעולם - "אין עוד מלבדו"!
יצר הרע 'מאסטר' לעבודת ה'
מה מקטין לנו את האמונה? קולות פנימיים של יצר הרע שלוחשים לנו שחטאנו, או איזה אדם שחושב שהוא 'צדיק' ונהנה להקטין אותנו (כי לא טוב לו עם עצמו), ולתת לנו תחושה שהקב"ה ויתר עלינו, ורק 'מחכה לנו בסיבוב' - לרגע שיוכל ח"ו להעניש אותנו.
יצר הרע עושה את תפקידו בנאמנות. בחריצות ממש – הוא יכול להוות לנו גורם להשראה - 'מאסטר' לדבקות ונאמנות בקב"ה, הוא עבד נאמן - לבורא עולם.
אם יש משהו שחושב שהקב"ה התייאש ממנו, או מחכה רק להעניש אותו, שידע שהוא טועה, הקולות הללו מגיעים בגלל שהקב"ה אוהב את המאמץ שלך, אפילו שהוא לא מושלם, ויצר הרע מאוכזב שאתה לא מתייאש.
מי שחושב שהקב"ה מחכה להעניש את בניו, שידע: הוא עובד עבודה זרה - ממש – אלוהים אחרים! זה לא דרכו של אבינו מלכנו.
הקב"ה אומר למשה "סלחתי כדברך" וזה נשאר ירושה לכל דור ודור, מידותיו של הקב"ה הם - י"ג מידות של רחמים, בניסן, תקפה היום, ואמירת 'פיטום הקטורת' נתקף גם ובמיוחד - לחודש ניסן תש"פ.
הקב"ה רוצה שבניו ירגישו את אהבתו, יחזרו אליו, והוא יתברך יעטוף אותם באהבה - ויגאלם.
האנחה והצעקה – ראשית הגאולה
הגאולה מגיעה ע"י ביטוי האמונה: אנחה תפילה וצעקה "ויצעקו אל ה'".
"ויאנחו" – אנחת ליבו של יהודי מאוד יקרה וחשובה להקב"ה, האנחה מוכיחה שעמוק בלב אנו יודעים מה חסר לנו, ועדיין נשארה תקווה, וברור שאנו צריכים עזרה כדי להגאל. והקב"ה אומר: "ושמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי" (שמות ו,ה).
האנחה מחברת אותנו לצינורות שפע שמימיים: היא מעוררת בנו את הרצון להתחזק להתקדם, ומכניסה בנו רוח חדשה של אמונה, ודווקא מתוך החסר מרגישים את התלות בקב"ה, ומאמינים שבורא עולם הוא היחיד שיוכל להשלים לנו חסרוננו.
הצעקה מוציאה את הפוטנציאל שטמון בנו: ומוכיחה שכוח האמונה אינו בטל לעולם.
כולנו עמדנו בהר סיני וצעקנו "נעשה ונשמע" והצעקה העוצמתית הזאת עוד מהדהדת בנו, והיא – לא תכבה לעולם.
עוצמת כוח הצעקה לא נמדדת בדציבלים, אלא, עד כמה היא יוצאת מעומק הלב, אפשר לצעוק בקול דממה דקה – וקולנו ישמע.
צעקת הלב – מפזרת את הערפל
כוחה של צעקת הלב גדול מצעקת הפה. איך צועקים? "ממעמקים קראתיך" מעומק הערפל וההסתר "אלוקים נגלה למשה מתוך הערפל" כשמרגישים חושך, ועוד רגע טובעים בים, או ח"ו הולכים לבית חולים ואין עוד מכשירי ההנשמה, אז - צועקים.
הצעקה – מזכירה לאדם למי הוא צועק, למלך רם ונישא שיכול לתת ורוצה לתת, ולהיטיב לבריותיו, הקב"ה ברא את האדם "אז תתענג על ה', ויתן לך משאלות ליבך".
אבא שכועס על בנו, ושומע אותו פתאום צועק צעקה מכל הלב, האם הוא לא יגש לראות מה קורה איתו? האם הוא יפקיר אותו? שאבא לא יציל? אין סיכוי! דימיון ושקר!
האמונה והצעקה הם דרך ישנה חדשה: להאמין בבורא עולם ולעבוד אותו בתמימות ובפשיטות, בלי 'לומדס' של בעל שכל גדול ו'מיבין' עם חידושים מבית היוצר של יצר הרע, ובשביל זה צריך להיות קצת 'מצה'.
המצה - אין בה חומר מתפיח, היא ענווה רגועה, ולא נלחצת. היא נשארת ביישוב הדעת למרות מראה הפשוט והשטוח, עדיין אצלה הכל טוב - 'הכל דבש'.
מי שרוצה להיגאל יכול! "כי קרוב אליך הדבר מאוד – בפיך ולבבך לעשותו", קרוב ה' לכל קוראיו, כמו שהכאב והמצוקה כאן – כך הגאולה.
הגאולה רוצה לפרוץ בנפשו של כל אחד - וזה פשוט חייב לקרות, רק לאפשר!
הבחירה ביד האדם – ובחרת בחיים
מה שהיה הוא שיהיה, הבחירה - ביד האדם! אומר הבעל שם טוב הקדוש, ומי שירצה לו הבחירה, ידבק בזה או בבזה, והבחירה חופשית.
הבחירה מגיעה מעומק הנפש, יש עבדים שלא רוצים לצאת לחירות "אהבתי את אדוני" טוב לי בגלות, אני אשאר כאן - פה אשב, אל תחכה לי, אתה יכול לצאת.
"בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל" בליל הסדר מתרחשת בתוך האדם תהליך של גאולה, והאדם מקבל כוחות ועוצמה לגאול את נפשו אם - הוא בוחר.
הלב שלי נקרע לשניים
לפני הגאולה יש מכת חושך, מגיעים למקום הכי הכי חשוך בנפש שהוא תהום של העצבות ויאוש (ממש לא קשה בימים אלו...), וזו נקודה המפנה שבה ניתן לעשות את הבחירה הנכונה - ולהיגאל.
האדם שומע בתוכו "קול" שקורא לצאת לחרות, אחרי שנים של חושך, הוא צריך להסכים לעבור את הקושי, לקפוץ לים, ואפילו כמעט לטבוע.
אפילו בהסתרה שבתוך הסתרה, בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך. האם זה מזכיר את השיר המדהים של ישי ריבו? הלב שלי נקרע לשניים... הלב שלי מרים ידים... נכון מאוד! נשבר לי!
הלב כבר לא יכול יותר - הוא רוצה להיגאל. הוא כבר לא עומד על הרגלים, שבר כלי שאין בו כבר מה, והשמים הם לי חומה, ואני מתחנן אבי היקר לסדוק את החומה ע"י צעקת ליבי, לחזור אליך – אבא יקר.
ורק אתה אבא שלי - מבין איך לגשת ללב שלי. לשכך כל כאב שבי, לרפא את ליבי השבור המפורק והמפוצל. אין תרופה בעולם - לקורונה, אין תרופה בעולם – ללב.
שבנו אליך בבושת פנינו - ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול. לזכך בי הכל, בבקשה אבא - תקרע לי את הים... בפרק הבא בעזרת ה'.