אחת מתופעות גיל ההתבגרות, שהורים רבים חווים אותה כמרגיזה ומדאיגה במיוחד, היא נטייתם של נערים רבים להתווכח כמעט על כל דבר. לא מעט הורים מגיעים לייעוץ כשהם המומים מהשינוי החד שחל בנער, שרק לפני כמה חודשים היה ילד ממושמע בסך הכל, ולפתע שום דבר כבר אינו מובן מאליו.
ראשית חשוב להרגיע ולציין שתופעת הווכחנות של המתבגרים, היא תופעה נורמלית, וכאשר ההורים מגיבים אליה באופן נכון היא אף משמשת חלק מתהליך של צמיחה והתפתחות.
כמובן שישנם נערים רבים שאינם נוטים לווכחנות, שגם הם נורמלים לחלוטין, אך אי אפשר להתעלם מכך שאחוז גבוה מאוד מהילדים בגילאי העשרה, כבר אינם מקבלים את דברי הוריהם כמובנים מאליהם, והם מגלים ספקנות רבה בקשר לתכנים שבעבר הם קיבלו ללא שאלה.
הסיבה לתופעה זו, היא תפקידו של גיל ההתבגרות כגיל מעבר בין שתי תקופות חשובות – תקופת הילדות מצד אחד, ותקופת הבגרות מהצד השני. בתקופת הילדות הילד מודרך באופן טבעי על ידי הוריו, מהם הוא לומד את כל הדרוש לו על מנת להתפתח לאדם בוגר, הן בלמידה קוגנטיבית, והן על ידי חיקוי. בתקופה זו, נטייתו הטבעית היא להעריץ את הוריו, ולראות בהם דגם על פיו הוא עתיד לבנות את חייו.
לעומת זאת, מהאדם הבוגר מצופה שיפתח זהות משלו, לא מתוך חקיינות חיצונית של הוריו, אלא כתוצר של אישיות בנויה ומפותחת, בעלת דעות ורצונות עצמאיים. רק אדם שביצע את המעבר הזה באופן הנכון והטוב, יוכל לחיות לאור הערכים המנחים אותו מתוך הזדהות מלאה.
בגיל ההתבגרות, הילד עדיין לא פיתח זהות משלו, אך בסיס הערכים עליו הוא חונך מתחיל להתערער, לקראת בניין ערכיו שלו. זהו שלב הכרחי, שמאפשר את צמיחת ההזדהות העצמאית עם אותם ערכים. במקרים רבים הילד אכן יבחר לחיות את חייו לאור הערכים עליהם חינכו אותו הוריו, אך הפעם מתוך הזדהות מלאה ועצמית איתם. לכן, לשלב הערעור תפקיד חשוב ומכריע. יחד עם זאת, חשוב לומר כי זהו שלב בו הילד עדיין אינו בוגר דיו על מנת לקבל החלטות מכריעות, ולכן עשויים להתפתח מצבי סיכון שעלינו כהורים להיות ערים ומודעים להם.
כהורים, עלינו לכבד את שאלותיו וספקותיו של הנער, ולהשתדל לענות עליהם ברצינות, מבלי להיבהל. מצד שני לא לחשוש להמשיך ולבסס את הגבולות המעשיים בבית, באופן שיחד עם הכבוד לזכותו של הנער לחקור ולהעמיק במה שהיה עד כה מובן מאליו, תישמר הזכות של ההורים להגביל את מעשיו במידה ויידרש. רק בצורה זו תתאפשר לילד חקירה בטוחה של הערכים על פיהם הוא גדל, מבלי להסתכן בתוצאות חדות מידי. ניתן להסביר לנער שאנחנו שמחים שהוא בודק ומברר, אך בינתיים, כל עוד הוא נער, עליו להמשיך ולהישמע לנו כהוריו.
הורים שילמדו להשתמש באופן יעיל בשילוב הזה, יגלו לאט לאט שהוויכוחים של הילד, לא רק שאינם מדאיגים, אלא הם אף מהווים הזדמנות פז לתהליך בו הערכים על פיהם הם רוצים לחנך את הילד, יהפכו לערכיו הוא, כאשר ההזדהות איתם תלך ותגבר ככל שהוא יקבל תשובות לשאלותיו.
לעומת זאת, הורים שנלחצים לנוכח השאלות, ומגיבים בכעס ובהתנגדות שרירותית לכל מה שהנער מביע, עשויים לשדר מבלי משים חוסר ביטחון באותם ערכים, שהרי אם הילד מערער על נושא שוודאותו ברורה, לא היתה כל סיבה ללחץ. הסבר סבלני ומבין מאפשר גם לילד להכיר בוודאות הערכים ובאמיתותם.
ניתן להדגים את האמור על ידי דוגמה נפוצה בציבור החרדי והדתי שגורמת להורים לבהלה רבה: נער המגלה סימני התלבטות בקשר לערכי שמירת המצוות. ההורים באופן טבעי נבהלים מאוד, וחוששים מפני הבאות. במצב זה, הורים לא מעטים פועלים מתוך פחד, וללא שיקול דעת מתאים, ובכך פוגעים בקשר שלהם עם הנער, וללא כוונה, מערערים עוד יותר את תחושת השייכות שלו לערכים עליהם גדל.
לעומת זאת, הורים שמבינים את הצורך של הנער בבדיקת זהותו, יגלו הבנה גדולה יותר לספקותיו של הנער, ויפעלו בדרך שתשלב בין מתן מענה סבלני ומכיל לשאלותיו ותהיותיו, לבין עמידה על המשך שמירת המצוות באופן מעשי. באופן הזה הנער יכול לחקור את זהותו, מבלי שיסתכן באיבוד הקשר לתורה ולמצוות.
ראוי גם להזכיר שאלת אם צעירה, ששאלה מה ביכולתה לעשות אם לה עצמה אין תשובות לשאלות שבנה שואל ביחס לחיי התורה והמצוות. התשובה היא שזו בדיוק ההזדמנות שלה ללמוד בעצמה את הנושאים, וכך לצמוח בעצמה, ומתוך כך לסייע בצמיחתו של בנה. אפשרות טובה עוד יותר היא להציע לנער ללמוד ולגלות ביחד את התשובות, ואף לאפשר לו להיות זה שיסביר אותן.
נער שהוריו יתייחסו ברצינות וברוגע לשאלותיו, עשוי להמשיך ולהתנצח לזמן מה, על מנת להגיע לברור מלא, אך במקרים רבים ההורים יגלו שלאחר זמן, בשיחות עם חבריו, הוא מייצג בלהט את אותה העמדה עצמה נגדה הוא התווכח עם הוריו רק אתמול. כלומר, הנער הווכחן והספקן, אינו כה ספקן כפי שחשבו הוריו, אלא הוא פשוט מברר את דרכו, על מנת לבסס אותה על בסיס איתן יציב יותר.
דוגמה נוספת: נער שנמשך לטיולי אתגר, והוריו רואים זאת כסיכון גבוה מדי. גישה לא יעילה תחסום באופן נוקשה ושרירותי כל אפשרות של הנער לצאת לטיול, מבלי להתייחס לרגשותיו. גישה חלופית, שגם היא אינה יעילה, תוביל לכניעה לרצונותיו של הילד ותגרום להורים לאפשר לו לצאת לטיולים מסוכנים, למרות חששותיהם המוצדקים.
לעומת זאת, הורים יעילים ישוחחו עם הילד על רצונותיו, יסבירו לו בסבלנות את הסכנות, מבלי להיגרר לוויכוחים כעסניים. גישה זו תתאפשר רק להורים שאינם אכולי ספיקות באשר ליכולתם להמשיך ולהחזיק באופן עקבי ונחוש בעמדה הסמכותית שאינה מאפשרת לילד להתנסות בפועל בטיולים מסוכנים, אלא מעמידה כללים ברורים לאלו טיולים הוא יוכל לצאת ולאלו לא. הדרך הטובה ביותר היא להגיע לכללים אלו מתוך שיחה עם הילד, כאשר הילד בעצמו מוזמן להציע העקרונות.
ראוי לציין, שכל האמור הוא במקרים בהם הנער מציג התנהגות נורמטיבית של העלאת ספקות וטענות כלפי דרכם של ההורים. כאשר מדובר בהתנהגות סיכון, יש לפנות לאיש מקצוע ולהתייעץ כיצד לנהוג.
רוצים ללמוד עוד? בואו ללמוד הנחיית הורים במרכז י.נ.ר.
אריה אשדת - M.A יועץ נישואין ומשפחה, פסיכותרפיסט ורכז התכנית להכשרת מנחי הורים במרכז י.נ.ר. 054-4533450