פסק הדין מתאר את טענות הצדדים כפי שנטענים במקרים רבים מתיקי המזונות: "כל אחד מהצדדים מנסה להציג את משנהו כבעל ממון והכנסות, ואת עצמו כמעט חסר כל, וכדברי שלמה המלך (במשלי כ, יד) "רע רע יאמר הקונה", ועיין בזה (בב"ב פד, א), דרכו של קונה להפחית בערך המקח ודרכו של מוכר להעלות ערכו. ואף כאן, הצדדים ניסו להציג בפני ביה"ד בכתבי טענותיהם בדבריהם ובסיכומיהם, מצג שלא תמיד מתיישב עם המציאות".
כך מתנהלים הדיונים; התובעת מגזימה בתיאור צרכיה וצורכי הילדים ומגיעה בתביעתה לעשרות אלפים והנתבע; הופך עצמו לכלי אין חפץ בו לא יכול לפרנס את עצמו וק"ו את ילדיו.
חשוב לציין שחיוב מזונות ילדים הוא חיוב מוחלט. טענת "אין לי" למזונות ילדים, היא טענה שאינה מתקבלת, בייחוד כאשר יש לנתבע בית או מטלטלים. כפי שהובא בשם הגריש"א זצ"ל (בפד"ר יח' עמ' 174, וכן בפד"ר חלק ג' עמוד 299). גם על אברך או על אדם שלא עובד מוטל לחזר על הפתחים לצורך מזונות ילדיו הקטנים (מנחת יצחק ח"ו סי' קנ פסק ד'). בפרט שבמקרים רבים הטוענים "אין לי" אינם מדייקים בדבריהם. משום כך, על הדיין למצוא את האיזון בין יכולותיו של האב לבין צרכי הילדים, שכן לעיתים, ככל שירחם הדיין על האב, כך יתאכזר לילדים שיחיו בחוסר. לכן נהגו בתי הדין לחייב במזונות גם אברכים וגם את אלו "שאין להם".
עד לשנה האחרונה, בית הדין היה מסיים את חיוב מזונות הילדים בגיל 18. לעומת זאת, בבית המשפט היו מחייבים שליש מדמי המזונות עד גיל 21, (ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית ו-3 אח', פ"ד מח(3)). בעת האחרונה נראה שינוי מגמה הן בפסק הדין של הגר"ש שפירא בו האב"ד הינו דעת המיעוט, וכן בפסקי דין שלא פורסמו ולא נומקו, בהם חייבו שליש מזונות כדבר שבסתמא (ביה"ד אשדוד 875313/2 מתאריך 8/1/14 ) עד גיל 21.
לגבי ילדים עד גיל 18, מקור החיוב ידוע. מועצת הרבנות הראשית בישיבתה (מיום ט' בתמוז תשל"ו) דנה בנושא גיל המזונות והחליטה פה אחד: "בעקבות תקנת הרבנות הראשית לארץ ישראל משנת תש"ד... שקבעו לחייב את האב במזונות ילדיו עד גיל 15 שנה מאותם הנימוקים והטעמים שפורטו בתקנה הנ"ל כפי שהתפרסם בחוזר נשיאי הרה"ר מתאריך כ"ט טבת תש"ד. לאור הנסיבות המוסריות, החינוכיות והכלכליות בזמננו מחליטים להעלות את גיל חיוב האב למזונות ילדיו עד גיל 18 שנה".
אמנם ההחלטה הועברה לרב הראשי, הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שנעדר מהישיבה, למתן אישורו וחתימתו, הראשל"צ לא חתם על ההחלטה, אלא הוסיף הערה ביום ט"ו תמוז תשל"ו: "גלוי דעת של הראשל"צ הרב עובדיה יוסף; לדעתי תקנה כזאת צריכה להיות ע"י כל דייני ורבני ישראל וגדולי התורה, וכך נהגו רבותינו הגאונים נשיאי הרה"ר לישראל ונשיאי ביה"ד הגדול הרב"ץ עוזיאל זצ"ל והגאון הרי"א הרצוג זצ"ל בזמן שתיקנו התקנה לחייב במזונות הילדים עד גיל חמש עשרה, אחרת אין לתקנה כזאת שום תוקף לפי ההלכה". למרות האמור מנהג בתי הדין לחייב במזונות עד גיל 18 ללא מקור חיוב ברור ומוגדר.
להבהרת המנהג לחייב עד גיל 18 למרות הסתייגות הגר"ע זצ"ל, כתב האב"ד הגר"א שפירא בפסה"ד: "היות ובתי המשפט מחייבים לזון עד גיל 18 ע"פ חוקי המדינה, ואם בתי הדין יחייבו רק עד גיל 15, אזי תפנה האשה לבית המשפט ע"מ לחייבו לאחר מכן. על כן, הימנעות בית הדין מלפסוק מזונות עד גיל 18 במה שראוי לפי ההיגיון, המנהג ואף על פי דין תורה וכמו שקבעה מועצת הרבנות הראשית, תשלח את בעלי הדין לדון אך ורק בביהמ"ש, דבר שיהיה חילול ה', שהרבנים לא דואגים לילדים ורק השופטים דואגים לתקנתם, ועל כן מנהג בית הדין בנתניה מאז ומעולם (ושמעתי שכן נוהגים בשאר בתי הדין), לפסוק מזונות עד גיל 18, בהסתמכות על תקנת הרבנות הראשית משנת תשל"ו".
על התנגדותו של מע"כ הגר"ע יוסף זצ"ל כתב מע"כ האב"ד: "יש לחלק בין המצב בשנת תש"ד שהיה לפני קום המדינה ולכן היו צריכים הסכמה של כל ראשי הציבור משא"כ בשנת תשל"ו אחרי קום המדינה ואחרי שהכנסת קבעה בחוק לתיקון דיני משפחה חיוב עד גיל 18, תקנת הרבנות מגלה על החוק שיש לו תוקף גם על פי דין, ולא צריכים הסכמת כל רבני ישראל".
מתוך פסק הדין: "הנוהג הרווח בהסכמי הגירושין הוא לחייב את האב בשליש ההוצאות מגיל 18 עד גיל 21, מכיוון שהילדים לא מפרנסים את עצמם, אלא הולכים לצבא, לשירות לאומי או לומדים בישיבה, ואין הם עובדים לפרנסתם, ופרנסתם מוטלת על הוריהם בפועל. לפיכך אף שתיאורטית יכולים לעבוד לפרנסתם, מעשית אין הדברים כן ולפיכך יש מקום לומר שיש לחייב את האב בחלק ממזונות הילדים מדין צדקה כאמור ביו"ד וכמו שכתב הדרישה.... שהאב חייב לזון את ילדיו הבוגרים אם אינם יכולים לעסוק לפרנסתם, ולפיכך יש מקום גם על פי דין למנהג המדינה הרווח כיום לחייב את האב בשליש הסכום שהתחייב למזונותיהם עד גיל 18. מגיל 18 ואילך, לפיכך יש לקבוע שהאב יתחייב ב-1/3 מזונות הילדים וב-1/3 המדור משיגיעו הילדים לגיל 18 עד שיגיעו לגיל 21".
האב"ד הוסיף שני נימוקים מרכזיים לשיטתו:
· החוק לתיקון דיני משפחה מזונות, קובע, שאביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו, ולפי זה הוי נימוסים שכל בני המדינה ניחא להו ו"דינא דמלכותא דינא", ולשיטתו, כאשר אב אינו יכול לפרנס את ילדו, יש לחייב את האם לפרנסו.
· הנוהג כיום לחייב 1/3 מזונות מגיל 18 ועד 21 לבנים ועד 20 לבנות, מכיוון שבגיל זה הבן והבת אינם יכולים לעבוד לפרנסתם מחמת שירות צבאי/לאומי ולימוד בישיבה. לפיכך יש לחייב האב ב-1/3 המזונות מדין צדקה.
קשה הלכתית לחייב אדם במזונות ילדיו שמעבר לגיל חמש עשרה ולכל היותר שמונה עשרה, מאחר שלא מצאנו בשום פוסק ואף לא במנהג בית הדין לפסוק מזונות לבוגרים. לטענת דעת הרוב, אם האב"ד מחייב עד גיל 21 "מדין צדקה" אם כן אולי נחייב אף לאחר גיל 21? וזה בוודאי לא אמר אדם מעולם. על טעמו לחייב מדין "מנהג המדינה" טענו דעת הרוב: כי המנהג שייך רק כשאנו משוכנעים שאכן זה המצב - בכח המנהג לחייב, כלומר רק כשהמנהג שכיח ומפורסם והמתחייבים ידעו מכך. מאחר ולא כולם מתחייבים מזונות עד גיל 21 אין להגדירו כמנהג המדינה.
עוד נמקו דעת הרוב: לא מובן מדוע לחייב רק שליש מהמזונות שכן לפי השקפתו של הגר"ש שפירא, יש לחייב את האב במלוא סכום המזונות הנדרשים לצורך קיומם עד גיל 21 מאחר ולפי התנאים במדינת ישראל עד גיל 21 מעשית לא ניתן לצאת ולהתפרנס. אם החיוב הוא שליש, ממילא יכולים הם לחיות ללא קיום מזונות כלל.
לסיכום: אמנם בפועל האב לא חויב במזונות מעבר לגיל 18, אך המגמה מחלחלת גם לבתי הדין לחייב מזונות עד גיל 21. אמנם אין לכך מקור מובהק, אך מאידך אין מקור מוגדר גם לחיוב בין גילאי חמש עשרה לשמונה עשרה, כלומר המציאות יוצרת מנהג - שמייצר בסופו של יום דין מוחלט. יתכן כי בשנים הבאות תתהפך המגמה ודווקא בתי הדין יחייבו מזונות גם לאחר גיל שמונה עשרה ואולי מזונות מלאים בין גילאי 18-21 ואולי אף מעבר לכך, אם יתברר שאין ביד בן הישיבה (למשל) לפרנס עצמו בשום דרך.
לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית, ואין אחריות למסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם. בנסיבות כל מקרה ספציפי חובה להתייעץ עם טוען רבני מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי.
ליעוץ ניתן לפנות - טו"ר צבי גלר (חבר הנהלת לשכת הטוענים הרבניים):
050-7664874
רוצים לדעת עוד?