אני עומדת ברכבת, בוהה בחלל. אני יושבת בשולחן שלי ומנתחת דו"חות. אני במסיבת יום הולדת של חברה באחת מהמסעדות האהובות עלי. אני ממוקדת או שמחה ואז, לכאורה משום מקום, אני נתקפת בחרדה. חרדה ממה? הניחוש שלכן טוב כמו שלי. אין לי מושג.
כמי שעברה את התקף החרדה הראשון שלה בגיל שש (הייתי בפארק שעשועים, לבושה בסרבל כחול, חולצה לבנה וסנדלים ורודים), אני יודעת איך זה עובד. זה לא הראשון שלי ולצערי, כנראה שגם לא האחרון. לא עכשיו, אני נוזפת במוחי. אין לי זמן לזה.
בין אם אובחנתן עם הפרעת חרדה ובין אם לא, בהלה אקראית יכולה לתקוף כמעט כל אחד. עבורי, לפעמים הרגע הזה של פאניקה הופך להתקף חרדה של ממש. בפעמים אחרות, אני יכולה לעצור את התחושה במסלוליה באמצעות טריק פשוט מאוד שלמדתי ממטפלת שהייתי נפגשת איתה.
בעיקרון, אתן פשוט מתבוננות בסביבתכן ומתחילות לתאר דברים - בראש שלכם - בפירוט גדל והולך.
לדוגמה:
יש כיסא. יש לו ארבע רגליים. הרגליים מעץ. הכרית רקומה. הרקמה בצבעי כחול-לבן. יש בה תפרים לבנים.
בין אם זה אכן כיסא או עטיפת ספרים, הרעיון הוא שככל שתתמקדו בתיאור של משהו, כך תתמקדו בחילופי דברים. ככל שתשתמשו יותר במוח שלכן כדי לחשוב על מילים לתאר איורים ועיטורים, כך תשתמשו פחות במוח שלכן כדי לחשוב מחשבות שליליות שמתערבלות בראש.
אני לא אומרת שהטריק הזה הוא מושלם. בהחלט ניסיתי אותו פעם או פעמיים, ללא הועיל (הרגע הזה שהבהלה אכן הופכת להתקף חרדה), אבל הוא הציל אותי בהזדמנויות רבות יותר מאשר הכשיל אותי.
זכרו, כי למרות שכלים לניהול חרדות כמו זה הם בהחלט מועילים, אך אם אתן נתקלות בהתקפי חרדה עזים, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
