קמפיין השקופים של ש"ס, בכיכובו של דרעי, לא מתאים לש"ס ולא לדרעי. ש"ס לא קמה מתוך דאגה לעניים. היא קמה להחזיר לספרדים את מעמדם, את מסורתם. ואם העניים היו כולם אשכנזים, היא הייתה קמה? אם כל העניים היו אשכנזים, לא היה קמפיין שקופים.
קשה גם לראות בדרעי מי שהדאגה לעניים בראש מעייניו. התנהלותו האישית אינה מקרינה שותפות גורל עמם. הוא לא מנחם בגין, שהלך עם סל קניות למכולת. אי אפשר לרמות את הציבור. גם לא את העניים. הוא פשוט מנסה לעשות מנדטים על העניים. אולי בכלל טוב שיש עניים. טוב גם שיש אשכנזים. כי אז אפשר להתנגד לאשכנזים ולתמוך בעניים.
וזו הבעיה העקרונית עם דרעי. בתפיסת עולמו הפוליטית, יש רק מנדטים. הערכים הם דבר יחסי. שרתים למנדטים. גם לדרעי יש גבולות, אך הוא נע במרחב ערכי מרשים בגיוונו. במרחבים אלה, העיקר התוצאה. מספר המנדטים הם התוצאה. ניתן להבין קיומה של גישה פרגמאטית זו. קשה מאוד להזדהות אתה. לא ניתן לאהוב אותה.
זו הסיבה שדרעי יכול לתמוך בהסכמי אוסלו, וישכנע אותך באותות ובמופתים בנחיצותם. הוא ידבר על חשיבות השלום. ושזה יעזור לעניים. ויעזור ללימוד התורה ולהשבת עטרת הספרדים ליושנה. הוא אפילו יטען שמרן תומך בהם.
אך כשייווכח שזה מזיק למנדטים, הוא יתנגד להסכמי אוסלו. ואז, בכל כוח שכנועו, הוא יסביר באותות ומופתים שההסכם מסוכן לשלום. שהוא רע לעניים. שהוא מזיק לאינטרס הספרדי. ושמרן, ללא ספק, תמיד התנגד להסכם נחרצות. ובפעם הקודמת הוא, דרעי, לא הובן. הוא הוצא מהקשרו.
ואם גם זה יזיק למנדטים, דרעי יחזור לתמוך באוסלו. ואולי הוא ימנע. אך הוא יוכיח בכל כוח שכנועו שההסכם טוב לעניים. טוב לשקופים. ובוודאי תואם את כל שאיפותיו של מרן. בפעם הקודמת, הוא לא הובן נכון. כי לא מתעמקים בדבריו. כי האשכנזים הם גזענים. שטחיים. מוצאי דיבתו רעה. הם כולם, סתם גמדים רוחניים.
וכך הוא גם יישב בבתי הקפה עם לפיד. עם הרצוג. עם רמון. עם גלאון. הוא יתמוך בהם. יבטיח להם את הממשלה. כי הם טובים לעניים ולספרדים. וכאשר יפציע שחר חדש, עם סקר ירוד, ישוב דרעי לבתי הקפה. אלא שאז ישב עם ליברמן. עם מרטין שלאף. עם בנט. ויבטיח גם להם. כי הם טובים לעניים. טובים לספרדים. אז, הוא יתמוך באשכנזים ויתנגד לעניים.
זו גישתו הפוליטית הפרגמאטית. יהיו מי שיאמרו, זה מוכיח את עצמו. זה מביא מנדטים. אולי כן. אולי לא. אך על גביהם של השקופים? נדמה שהשקוף היחיד בשטח, הוא דרעי עצמו.