אחד הביטויים שניתן לשמוע מהורים בהזדמנויות שונות: "הילד לא יודע מה זה כיבוד הורים" !! או "אני בגילך לא העזתי לעשות כך להורים שלי"!! וכשמעמיקים בשיחה בנושא מרתק וכאוב, זה נשמע שוב ושוב את תליית המצב בדור המפונק שקם לנו וסותמים את הדיון באנחה המפורסמת של "ירידת הדורות".
והשאלה המטרידה באמת, האם אכן התקדמות העולם גורמת לירידה בכיבוד הורים? ואם כן מה הקשר בין הדברים?! לא שמענו שבעקבות הטכלנוגיה המתקדמת יש ירידה בקיום מצוות הנחת תפילין או שמירת שבת, ולכן צריך להבין את הקשר בין הדברים.
נצרב בזיכרוני סיטואציה כואבת ומלמדת בין אב ובנו שהתרחשה אצלי במשרד, מדובר היה בתלמיד עם נתונים מעולים מבחינת מוח ולב, אבל הוא היה אתגר חינוכי קשה ומזיק לסביבה בחוסר האמינות לדבריו (שקרן). כאשר הגיעו מים עד נפש, החלטנו לבקש מאביו להגיע לשיחה לטכס עצה מה ואיך לעשות עם הנער. קדמה לשיחה המשולשת (אני, האבא, והתלמיד) פגישה ביני לאב, ובפגישה סיפר האבא כמה שהילד שלו זוכה להערכה ממנו ומהמשפחה על כל התהליכים שהוא עושה בחייו וכו' וכו' ודווקא כמה חוסר כבוד הם כהורים זוכים לקבל מהנער.
לאחר שהבן נכנס התקיימה שיחה לא קלה, שבמהלכה חשפנו בפניו את המצב, לפתע ללא כל הקשר לעניין השיחה, פנה לפתע הבן לאביו והטיח בו בכבוד ובכאב : אבא למה מעולם לא שיבחת אותי בבית וגם לא אמא על מה שאני עושה עם עצמי בחיים, מעולם לא שמעתי ממך מילה טובה על התהליכים שעשיתי ואני עושה, אז אל תתפלא על מה שקורה איתי, ומה הקשר? אני יסביר! אם בבית אין לי תשומת לב, אז אני מחפש את זה פה ובדרך שלי...
לפעמים לא צריך ללכת לשום יועץ או איש מקצוע, מספיק לגעת בחכמה בנפש הילד ולהגיע לתובנות עמוקות נסתרות שלעיתים גם מביכות אבל בהחלט הגיוניות. מהראוי לציין שלא מדובר בבית מזניח או בעייתי, מדובר בבית נורמטיבי לחלוטין, שהילד פשוט לא זכה ליחס הוגן או אפילו לא ליחס בכלל, ככל הנראה לא מרשלנות אלא מחוסר שימת לב, אבל התוצאה הייתה אסון של ממש שלולא שנחשף בזמן הנכון יחסי יתכן והיינו מאבדים נפש לחינם.
הגרא"ש וסרמן זצ"ל (בן הגר"א הי"ד) אמר בעניין זה שהגדרתו זה הדו כיווניות של יחסי הורים וילדים יסוד עוצמתי שכולו אמת "מצוות כיבוד הורים היא אחת מעשרת הדברות שנאמרו בסיני לעם היהודי כולו, והיא הבסיס הנצרך לתפקודו של הבית היהודי, לעומת זאת הציווי "והגדת לבנך" ניתן לעמנו עוד לפני שיצאו ממצרים והוא קודם לדברות בסיני, נוכחים אנו לדעת שהמסירה של ערכים מאב לבנו היתה היסוד ליחסי הכבוד מבן לאב"
הטענה שהילד לא יודע מה זה כיבוד הורים וכדומה איננה קשורה ל"ירידת הדורות של הבן", אלא כנראה ל"ירידת הדורות של ההורים". כאשר הבן קולט ערכים שליליים מהוריו, זה מה שהוא יחזיר להם, וכן להפך ומרובה מדה טובה ממידת פורענות. אין לנער אינטרס בטבע לעשות רע להוריו, לולא שהוא חש שהם מתנהגים אליו ברוע (לא בהכרח שהפרשנות שלו נכונה למציאות אבל זוהי תחושתו בחוויה שלו).
לפני תקופה צלצלה אלי אמא של נער שחי בנתק מוחלט מהוריו כבר למעלה מ5 שנים, והיא ובעלה החליטו שהם רוצים להחזיר אותו הביתה. הקשבתי בקשב רב לדבריה, וכאבתי את כאבה של אמא המנותקת מבנה, יצרתי קשר עם הבן והקשבתי גם לו, השתדלתי להיות אובייקטיבי ולנסות לעזור.
לאחר מאמצים מרובים והרבה הכנות וסיוע והדרכה של אנשי מקצוע לכל המשתתפים, התרחשה הפגישה הראשונית בנוכחותי, היא הייתה מרגשת וכואבת. בסיום הפגישה פנתה האם לבן בקריאה נרגשת לחזור לבית ולמשפחה, הבן השיב לה במילים הללו: "בכל הפגישה חיכתי לראות האם הבנת כבר מה הסיבה שבגללה עזבתי את הבית לפני 5 שנים, אבל לאורך כל הפגישה אני שומע ממך רק מסר אחד שחוזר על עצמו, עד כמה אני חסר בהרמוניה המשפחתית ובשמחות משפחתיות, וכולם שואלים אותך מה איתי וזה כואב, אז אמא יקרה שלי לצערי הסיבה היחידה שאנחנו פה עכשיו זה היוזמה שלך להחזיר אותי הביתה, וזה לא בגלל שאכפת לך ממני ושהבנת למה עזבתי את הבית, אלא בגלל שזה פוגע בך ובכבוד שלך שהבן שלך לא יחד איתך, צר לי... הפצע עדיין מדמם..", קם והלך!
רגעים אלו חקוקים בליבי. אין בדבריי אלו לתת לגיטימציה להתנהגות כזו של נער כלפי הוריו, אך בהחלט הבנתי את תחושותיו לגמרי מהמסר המוטעה שעבר אליו במהלך השיחה.
לא ניתן לתבוע מילד לכבד את הוריו כאשר מוטיב הקשר ביניהם הוא בדרישת כבוד חד כיוונית. הילד לא זקוק לכבוד, הילד זקוק ליחס, להערכה, לחום, לתחושה שזקוקים לו, ילד שירגיש תחושות שכאלו (במינון הנכון) יכבד את הוריו ללא גבול, בסיס מצוות כיבוד הורים מחייב הקדמה של והגדת לבנך ולא במקרה זה כך, היחס חייב להתחיל בהשקעה של האב כלפי בנו ואז יבוא הכיבוד האינסופי של הבן להוריו.
הכותב הינו ראש בית המדרש ברקאי- חיספין, וחבר אגוד ענ"ף.