"ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה", במילים הללו, הלקוחות מתוך מגילת איכה, פתח האדמו"ר מטאלנא, את שיחתו בפני חסידיו. במשך דקות ארוכות פרש האדמו"ר את משנתו באחד הנושאים האקטואליים הכי רגישים שפשו גם במגזר החרדי: הרגלי הזלילה, הקניה וההתמכרות, המביאה גם רבים מבני הציבור החרדי למכוני הגמילה, עליהם התבטא: "מכוני הגמילה רגע לפני בית הקברות".
תחילה פתח האדמו"ר ודיבר בגנות הרגלי הקנייה המופרזים במרכזי המחסר החרדים: "מה קורה לכוח הקניה החרדי? אנשים מדווחים על כך שכל מי שהקב"ה חנן אותו באפשרות לפתוח מקום של אוכל מוכן, כמה שהוא יכין - אף פעם לא יישאר לו כלום".
"מדברים בבני תרבות שיש להם מטבח לעצמם ויכולת לבשל לעצמם, ואין שום צורך לקנות אוכל מוכן. אבל האוכל מוכן נקנה וכמעט לא משנה מה המחיר שנוקבים", קבל האדמו"ר, וסיפר: "אמר לי מוכר: 'אני שנה מוכר, מעולם לא התווכחתי על המחיר, אף פעם. אנשים אפילו לא שואלים כמה המחיר, אלא ממלאים וממלאים'".
"למה בהרגלי הקניה אנחנו קונים כל דבר מאכל מכל סוג שהוא בכל איכות ובכל כמות, למה? כשעושים 'שלום זכר' אם נולד ילד, יש לילות שבת עם 6 מקומות של שלום זכר, ושם נותנים לאכול ארבעס – חומוס. הציבור שלנו גדל והלך. ומעבר ל'ארבעס' יש גם קוגעל וטשולנט, כמה ארבעס יכול בן אדם לאכול?", תהה האדמו"ר.
הרבי הוסיף לגנות את הרגלי האכילה המרובים: "כמה רחוק זמן הפורענות של גביית החוב מהאכילה הזו של הארבעס? משלמים על זה ביוקר, על המקום! הבטן מלאה, עד שחוזר הביתה, כבר במדרגות הוא צריך שידחפו אותו, הוא לא הולך מיד לישון, יש לו סדר קדם שינה. יש לו מסורת מאבותינו ואבות אבותינו כי בליל שבת לא הולכים לישון בלי הבאסה סופית אחרונה. מדובר על תלמידי חכמים יראי שמים צדיקים, כל העדות וכל המינים".
"מה קרה?", תהה האדמו"ר, "למה אנחנו עושים את זה?, למה אנחנו משתלטים על החנויות וקונים בלי להסתכל על שום חשבון... ואז הולכים לגמ"חים? יש אנשים שכתבו בנושא ספרים, יש שרוצים לטעון שהמערכת של האכילה בנויה על שעמום, אנשים אוכלים כי אין להם מה לעשות, יש שיטה כזו".
האדמו"ר המשיך בדבריו: "למה אנחנו מדברים על זה בערב תשעה באב?, הזלילה הזו יש לה שם אחר - 'נהנתנות יתר'. יש שתי גישות עקרוניות לחיים. יש גישה שאומרת שבן אדם יעשה מה שהוא צריך לעשות, ויש גישה שבן אדם יעשה מה שהוא נהנה. יש לכל אדם צורך במערכות גשמיות, אדם צריך לישון, לאכול להתעמל, להכיר בני אדם, להיות חברותי אלה הצרכים שלנו.
"יש דבר נוסף שנקרא ליהנות - לבלות לשם הנאה. למה יש לנו בדור הרפתקנים שמשקיעים שעות ימים ושבועות בטיולים? הם נהנתנים. יש אנשים בסוג תאוות אחר - יש ספורט שיש לזה משמעות. יש ספורט לשם נהנתנות. הנהנתנות יש לה הגדרה - לא מה שנצרך אלא מה שמהנה.
"יש בני אדם שהם חולים על צפייה במכשירים שנאסרו על ידי גדול ישראל. הם הופכים להיות למערכת של פיתוח תלות עד שהם לא יכולים לפרוש. יש מכוני גמילה וצריכים ללכת לאותם מקומות להיגמל מהנהנתנות, ועישון ושתיה. הזלילה הביאה את עם ישראל לחורבן הבית, והיא מביאה לחורבן היום. יש אנשים שנמצאים באותו מקום של ניסיון נואש לתת לבני אדם את היכולת להפסיק את אותה נהנתנות יתר, אלו אותם מכוני גמילה. אלה שעוסקים בנושאים האלה יודעים שזה אחד מהדברים הכי קשים.
"יש במכוני גמילה אנשי משפחה, בעלי משכורת, בעלי מעמד נמצאים שם ומתחננים תגמלו אותי, אנשים התרגלו לעישון יתר, למשחק יתר, ולא אומר את הכל. הם שבויים של עצמם. אם תשאלו במכוני הגמילה יספרו לכם כי 90 אחוז מאנשי הגמילה חוזרים אחר כך שוב - זו הצרה של הדור. מי שידוע מה קורה ב'רטורנו'. אין מקום הכל מלא! לדברים האלה יש התחלה – תרבות הזלילה זה השם שלה".
בסיום דבריו אמר האדמו"ר: "מכון גמילה זו התחנה האחרונה לפני בית הקברות, לוקחים את הבן אדם בזמן הנכון. אם אתה סובל מצפיה יתירה, לא מסוגל לשלוט? אתה צריך את אותו פתק שיהיה לפניך, כמה אני הולך לצפות שעה, שעתיים שלוש, שים לך פתק אחרי שלוש שעות אתה קם תסגור את המכשיר ותלך לישון. כל תלות מלבד התלות בתורה הקדושה מסוכנת ומעמידה אותנו על משבצת של זלילה".