אנחנו כותבים רשימות ארוכות של דברים שנעשה למען המטרה הזאת, ומקווים עמוק בלב כי נקבל את הברכה מקב"ה, והשמחה אכן תכנס לביתנו. אך פרשת השבוע מעמידה את השאלה הזאת בזווית שונה לגמרי.
פרשת השבוע דנה באריכות בברכות ובקללות, מפרטת מצוות שונות. אך אחרי כל המצוות האלה, מה מבטיחה לנו פרשת השבוע? על מה תוטל עלינו הקללה? על כך שלא נעבוד את קב"ה בשמחה ובטוב לבב! על זה נענשים? ברור שיש לנו אחריות על קיום המצוות והקפדה על כל פרט ופרט, אבל האם אנחנו יכולים להיות אחראים גם על רגשותינו?
בצורה שלא מתפרשת לשני דרכים מובהר לנו שכן. השמחה היא לא משהו שיכול לבוא אלינו או לא, אלא משהו שאמור לבוא מתוכנו. כשיש כוונה ורצון כנה למלא את רצונו של בורא עולם, השמחה הזאת מגיעה וממלאת אותנו.
כשאנחנו עושים את זה כציווי נוסף של הבוס, כמחויבות נוספת שהוטלה עלינו ע"י גורל אכזר שלא מתחשב בעומס שיש עלינו גם כך, אין פלא שרגשות שונים לגמרי ממלאים את לבנו.
אז האם השמחה היא ברכה או תוצר פעילותנו? או גם וגם? בואו נאפה היום עוגיות קלות ומשמחות במיוחד, נכין לנו כוס תה ונשב עם קערת עוגיות נימוחות שיעזרו לנו לחשוב על השאלה הזאת.
עוגיות לימון בציפוי שוקולד
150 גרם חמאה או מרגרינה
½ כוס סוכר
1 ביצה
2 כפות מיץ לימון טרי
1 כפית קליפת לימון מגוררת
2 כוסות קמח
1 כפית אבקת אפיה
100 גרם שוקולד מריר
מקציפים את החמאה עם הסוכר, מוסיפים בהדרגה את הביצה, מיץ לימון וקליפת לימון מגוררת.
מערבבים יחד קמח ואבקת אפיה ומוסיפים לתערובת החמאה והלימון. מערבלים עד לקבלת בצק אחיד.
צרים מהבצק כדורים בגודל כדור פינג-פונג ומשטחים מעט כל כדור. מסדרים בתבנית אפיה ואופים בחום של 180 מעלות במשך 20 דקות.
מוציאים מהתנור ומזליפים בנדיבות שוקולד מומס על כל עוגיה. משהים עד שהשוקולד מתקשה.
]]>
