הגאון רבי יעקב פופרש - שו"ת 'שב יעקב'
הגאון רבי יעקב פופרש בן רבי בנימין הכהן היה מגדולי הרבנים והפוסקים בראשית שנות הת' (המאה ה-18). מוצאו מהעיר פראג, שם כיהן אביו רבי בנימין הכהן פופרש כדיין. מסלול חייו הרבני החל בשנת תנ"ח (1698) עם מינויו לרב בקהילת קובלנץ. לימים אף שימש ברבנות בפרנקפורט דמיין, שם כיהן כאב"ד וראש ישיבה החל משנת תע"ח (1718) ועד לפטירתו בכ"ב שבט תק"ב (1742).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ישיבתו בפרנקפורט הצמיחה דור של תלמידי חכמים מובהקים, ביניהם חתנו רבי נפתלי צבי קצנלנבויגן, רבי דוד טבלי שהיה לאחר מכן לתלמיד ה'פני יהושע', רבי יוסף שטיינהארט בעל שו"ת 'זכרון יוסף', ורבי אלחנן אשכנזי, מחבר ה'סדרי טהרה' הנודע על הלכות נידה. במקביל לפעילותו הרבנית, ניהל רבי יעקב חליפת שאלות ותשובות הלכתיות עם גדולי דורו.
ספרו "שב יעקב", שפורסם לאחר פטירתו על ידי בניו יהודה לייב וזאב וולף היה לחיבור נודע וזכה למעמד של כבוד בספרות ההלכה כשהוא מצוטט רבות בספרי הפוסקים, ובפרט בפירוש 'פתחי תשובה' על השולחן ערוך. לאחר פטירתו, מילא את מקומו ברבנות פרנקפורט הרב יעקב יהושע פלק מקראקא, בעל ה'פני יהושע'.
מבנה הספר
השו"ת, שהודפס לראשונה בשנת תק"ב-שנת פטירתו של הרב, מורכב משני חלקים ומסודר על סדר השו"ע ומכיל תשובות על ארבעת חלקיו. ר' יעקב כתב בנושאים רבים ושונים כשכל תשובה מקיפה ומלאת בקיאות וחריפות ומשום כך זכה שרבים מביאים מפסקיו ומתבססים עליהם. מלבד חיבורו זה כתבו המוציאים לאור בעמוד השער ש'הניח אחריו ברכה הרבה חידושי גפ"ת ופוסקים ודרושים לכל חפציהם' אך לא ניתן היה להדפיסם מחמת העלות היקרה של הדפוס באותו הזמן, כיון שעיקר רצונו של הרב היה להוציא לאור את השאלות ותשובות שלו לכן העדיפו להדפיסם על פני ספריו האחרים.
מתורתו
• רבינו נשאל (ח"א סי' ו) מה יעשה אדם שנפטר לו אביו ובמקום מגוריהם יש רק תשעה גדולים וקטן בן י"ב שנה, האם יוכלו לצרפו בדיעבד? ועל כך השיב הרב לאסור צירוף קטן פחות מי"ג גם בדיעבד והביא לכך ראיות מחז"ל ומשיטות הפוסקים. בתוך הדברים כתב הרב לשאול, למה פסק השו"ע (סי' קצה סעיף ב) שבזימון כאשר אחד מהשלושה שאכלו יצא ורוצים הם לזמן יכולים לקרוא לו כדי שיצטרף ויענה עימהם אמן ולא צריך שיבוא וישב איתם שוב בזימון אלא סגי בזה ששומע גם ממקום אחר, ואילו בזימון בעשרה לא יועיל לזמן כשאחד לט יושב עימהם ועל כולם להגיע ולשבת עימהם יחד. וכתב הרב לתת טעם בחילוק זה: הטעם לזימון בשלושה הוא משום 'גדלו לה' איתי' ולזה מספיק גם אם השלישי שומע ולא יושב עימהם, גם בכך ישנה גדולה לקב"ה. אבל בעשרה, הטעם שמזמנים ב'אלוקינו' הוא משום ש'בכל בי עשרה שכינתא שרייה' וכל זמן שלא בא העשירי ויושב עימהם לא נחשב הדבר ב'ביה עשרה' ואין השכינה שורה עימהם.
• שאלה מורכבת ובעלת משקל ריגשי רב הגיע לפני רבינו (ח"א סי' סד), קרה ול"ע נפטרה לבית עולמה ילדה קטנה בת ט"ו שבועות וטמנו אותה בבית העלמין, אך דא עקא שכחו על גופה תכשיט העשוי זהב, האם יהיה מותר להם לפתוח הקבר כדי להוציא את התכשיט? בתשובה עונה הרב כי ממבט ראשון נראה שאין בכך איסור שהרי עיקר הטעם שנאמר באיסור פתיחת קברים (יו"ד סי' שסג) נאמר על טילטול הנפטר מקבר לקבר, שכן נכתב 'אין מפנין המת והעצמות מקבר...' ואילו פה אין פינוי כלל. וגם לפי טעם שכתבו הט"ז והש"ך שם שסיבת האיסור היא שהמת חושש שהגיע יום הדין ולכך מטלטלין אותו, זה גם כן לא שייך בתינוקת קטנה כל כך שכמובן שלא תעמוד בדין על חייה הקצרים האלו שבהם לא היתה בת חטא. אך הסיבה לאסור היא משום שכתב השו"ע (שם) שאין לפתוח הקבר גם לבדיקת ב' שערות ( במקרים שצריך לבדוק האם הנפטר גדול ולכן מה שעשה בחייו מצד מכר וכדומה עשוי) וזה משום ניוול שיש בזה למת וחשש זה שייך גם בקטנה וגם שלא בטילטול. אך אם תקשה שלכאורה כפי שלא נכנס הכהן גדול ביום הכיפורים בבגדי זהב לקודש הקודשים שכן 'אין קטיגור (זהב ששימש בחטא העגל) נעשה סניגור (לכפר ביום כיפורים)' אם כך נאמר שגם למת זה יהיה אסור להיקבר עם זהב שאיתו יגיע לדין כביכול, ועל כך השיב הרב שכיון ונשות ישראל לא רצו לתת מעצמן את הזהב וכפי שכתב רש"י (מגילה כב ע"ב) ולכן אין בכך חשש קיטרוג.
• רבינו נשאל (ח"ב אבן העזר סי' ב) על חתן אשר קודם להשתדכותו אמר לאביו שאינו חפץ בשידוך עם אישה פלונית מכיון שראה פגם חמור (ככל הנראה פגם גופני) באחי הכלה. אבי החתן לא שמע לטענתו ובעקבות לחץ מהמשדכים סגר את השידוך שלא בהסכמת בנו. כעת הבן לא מוכן להתחתן בשום פנים עם אותה הכלה וברצונו לבטל את השידוך. האם יש למנוע ממנו או לא? על כך השיב הרב שכיון ונפסק בשו"ע (אה"ע סי' ג) דאפילו אם נגמר השידוך ברצון כולם כדת וכדין אפילו הכי אפשר יהיה לצד אחד לחזור בו אם גילה פגם שלא ידע עליו קודם השידוך, ולכן כאן כ"ש שיוכל לחזור בו שכן זהו פגם שהוא ידע עליו קודם ולשידוך ואף מסר גילוי דעת מפורש שאינו חפץ בשידוך זה, ובפרט שידוע שרוב בנים אחר אחי האם ואם יש באחיה מום דבר זה יכול 'להשחית את נחלתו' ועל כן יוכל לבטל ההתחייבות ללא חשש.