המתיחות בין טראמפ לפוטין: האם ישראל תיגרר למבוך מדיני?

השבוע הושבע בטקס חגיגי ומרשים - הנשיא החדש ישן של ארה"ב, דונלד טראמפ. דמותו הדומיננטית וחסרת המעצורים שלא מקבלת סירוב - ודאי תשפיע באופן משמעותי על ההתנהלות של הממשל האמריקני עם הממשלה בישראל.

האסטרטגיה הבינלאומית

לפי רוב הפרשנים, גם בכהונה השנייה של ממשל טראמפ תימשך הנטיה להעניק העדפה ברורה לאינטרסים אמריקאים צרים על חשבון עדיפות לשיתוף פעולה בינלאומי.

ובמילים פשוטות, טראמפ יוביל הסכמות וסיומים של מלחמות ומאבקים בינלאומיים מתוך רצון להחזיר את המושכות והשליטה הבינלאומית בידי ארה"ב מבלי להיגרר להרפתקאות מקומיות של בנות בריתה.

לשיטת הנשיא הנבחר, עיקר המאמצים להגיע להסכמים שיועילו לאינטרס האמריקאי יושגו מעמדת כוח בדגש על לחץ מדיני וכלכלי, מתוך שאיפה להימנע מהפעלת כוח צבאי ובוודאי מהסתבכות צבאית.

נקודת החולשה

עם זאת, בשלב זה מוקדם עדיין לדעת כיצד יפעל הממשל הנכנס כאשר ייווכח לנשיא שאינו מצליח להגיע להסכמים והסדרות בדרך אותה הוא מתווה. האתגר צפוי להיות מטבע הדברים גם ביחס להתפתחויות חדשות ודינמיות חיצוניות במישור הבינלאומי שיידרשו את מעורבותו.

בתוך סוגיית היחסים הבינלאומיים שעשויים להשפיע על שורה ארוכה של מדינות נוספות, קיימת במיקום בולט - ההתנהלות מול המעצמות האחרות הפועלות בעולם. 

המעצמה המאיימת ביותר: סין

כפי שהזכרנו בעבר, הסינים מנהלים מדיניות נגדית והופכית למדיניות האמריקאית, בכל מקום שבו יש לארה"ב אינטרס כלכלי - סין מנסה להציב דריסת רגל. בשורה ארוכה של תחומים. כאשר הבולטים שבהם הם תחומי הטכנולוגיה והכלכלה המסחרית, כלומר יחסי הגומלין בייבוא וייצוא בעולם.

בקדנציה הראשונה של טראמפ, היחסים בין המעצמות היו מבוססים על תחרות והתנגשות אינטרסים, כאשר טראמפ התנהל אז בלוחמנות רבה. כעת, הערכת רוב מומחי ופרשני מדיניות החוץ של ארה"ב מציינים כי חל שינוי של ממש בגישה של טראמפ - וגם ביחס לסין צפויות להיות הפתעות שיתבססו על שיתופי פעולה והסכמים.

נקודת החולשה

קיימת הערכה משמעותית שבמידה ותכניתו הכלכלית של הנשיא לא תצא לפועל הוא יקדם סנקציות נוספות נגד סין וינסה לחזק בריתות אזוריות באסיה למשל עם יפן והודו.

המעצמה הבעייתית ביותר: רוסיה

קרב המוחות בין הממשל האמריקאי לעמיתו יריבו הרוסי מעולם לא הסתיים. להיפך, הוא רק מתעצם. ולמרות שהנשיא הרוסי פוטין בירך את טראמפ על ניצחונו, זה היה מהשפה ולחוץ ושני המנהיגים ניצבים שוב כמעט על מסלול התנגשות. בעיקר מהסיבה שהזכרנו קודם: הרצון של טראמפ לסיים מלחמות.

טראמפ הבטיח להביא לסיומה המלחמה בין רוסיה לבין אוקראינה. המניע המרכזי לרצון הוא החיסכון בבזבוז כספי משלם המיסים האמריקאי על תמיכה באוקראינה.

המוקש המדיני שקיים בתוך התכנית להביא לסיום המלחמה נעוץ בכך שלא ידוע באילו דרכים יפעל הממשל על מנת לקדם את מטרת השלום.

מהאמירות של טראמפ נראה שגם לשיטתו, אוקראינה לא תישאר כפי שהיא הייתה לפני המלחמה. סביר שהוא יהיה מוכן לעסקה שתאפשר השארת נוכחות רוסית בשטחים שנכבשו באוקראינה ופשרה, קרי וויתור, על כניסת אוקראינה כחברה בנאט"ו.

בכל מקרה, המדיניות של הבית הלבן כלפי רוסיה תושפע מהאבחנה עד כמה הממשל הרוסי ייתפס כחלש ומושפע מלחצים מדיניים.

החוליה החלשה

ולדימיר פוטין נחשב לשועל קרבות ותיק והוא מודע לשיטות העבודה ותפיסות העולם של טראמפ ולכן הסיכוי שהוא ייכנע בקלות לתכתיבים של הדוד סם תלוי אך ורק ברצונו הטוב.

המורכבות הישראלית

טראמפ עשוי מאוד להגביר לחץ מדיני על בעלות בריתו, וישראל ביניהן, לתמוך בגלוי במדיניותו מול יריבות – בפרט סין ורוסיה. כך עולה מתוך מאמר מקיף שפרסם חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אל"מ במיל אלדד שביט המתמחה ביחסי המדינות במזרח התיכון.

לחץ זה עשוי להציב את ישראל במצבים דיפלומטיים רגישים, העלולים לפגוע באינטרסים כלכליים וביטחוניים שלה בפרט כאשר הנשיא האמריקני ידוע כעקשן מאוד שלא נוטה לקבל פשרות וסירובים.

המזרח התיכון

אחד האתגרים לפתחה של ישראל היא שאלת היחסים של מדינת ישראל עם מדינות ערב הנמצאות בשכנותה, גם אלו שיש איתן הסכם שלום כמו מצרים וירדן.

אין ספק שבעקבות המלחמה - היחסים האלו התערערו לא מעט וגם בכך נבחנת מדיניות החוץ של רה"מ והשרים הרלוונטיים.

האתגר המרכזי הוא כיצד להמשיך לנהל יחסים נורמטיביים ושיתופי פעולה בתחום האנרגיה והייצוא לצד הלקחים שאחרי המלחמה עם תמיכה אמריקנית - והתנעת קידום הנורמליזציה עם סעודיה.

בדומה לממשל הקודם, גם טראמפ צפוי להיות מעוניין בחתימות הסכמי נורמליזציה בין ישראל למדינות ערביות, בדגש על ערב הסעודית. אם השאיפה שלו היא לקבל פרס נובל לשלום - סביר שהשלמת מהלך כזה תחזק את מורשתו ואפילו תזכה אותו בפרס.

מנגד, ברור ששיטות העבודה בין הממשל הקודם לנוכחי, יהיו שונות מאוד והפערים בין הנשיאים ותפיסות העולם יורגשו גם בלחצים שיופעלו.

בינתיים, לא ברור כיצד מבקש הממשל הנוכחי להתקדם להשגת היעד.

בממשל הקודם של הנשיא טראמפ, נקבע מטבע לשון שנקרא "עסקת המאה" - כאשר במרכז התכנית הייתה הכוונה להשיג הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים.

עם זאת, בחודשיים האחרונים אמר הנשיא כי ישנם מודלים נוספים, העשויים להביא להתקדמות בהקשר זה של כינון יחסים בין ישראל לערבים בלי שאלת השלום עם הפלסטינים.

במאמר המוסגר נזכיר שאחרי המלחמה האחרונה ברצועת עזה ולבנון, כל שאלת היחסים בין ישראל לפלסטינים השתנתה ואינה דומה למה שהיה מונח על שולחן הדיונים לפני 7 שנים.

השאלה הרגישה: האם טראמפ יתמוך בסיפוח שטחים לישראל?

למרות הידידות של טראמפ עצמו עם ראשי המתיישבים ביו"ש, ולמרות התמיכה של אנשיו ביישובים, הרבה מהפרשנים מעריכים שהרצון של הממשל לכונן שלום אזורי יהיה חזק יותר והבית הלבן ימשיך להתנגד למגמת סיפוח שטחים ביהודה ושומרון על ידי ישראל ובוודאי ברצועת עזה.

במקביל, במידה והנשיא יראה שאין לו באמת השפעה מעשית על התהליכים הוא ימשוך את ידיו מעיסוק בשטחי מדינת ישראל - והמשמעות האפשרית היא גם התעלמות מצעדי סיפוח ישראליים.

היחס ללבנון

בתוך המכלול של המעורבות המדינית של ארה"ב בנעשה באזורנו, קיים אינטרס אמריקני לפיו גם הזירה הלבנונית צריכה להיות רגועה בהקשר של ישראל.

עם זאת, אם ארגון הטרור חיזבאללה יחדש את האש על ישראל ובוודאי אם יתחדש עימות רחב היקף בינו לבין ישראל, טראמפ עשוי לתמוך בפעולה ישראלית נרחבת.

הגרעין האיראני

בנושא האיראני נראה שיש לישראל בשורה מהממשל החדש בארה"ב שצפוי לאמץ מדיניות קשוחה מול איראן ולכפות בתוקף את הסנקציות שמוטלות עליה, כדי לשכנעה לזנוח את מדיניותה הבעייתית. המטרה ככל הנראה תהיה להגיע איתה להסכם.

הצפי לגיבוש מדיניות חדשה מול איראן כבר בראשית דרכו של הממשל מהווה הזדמנות עבור ישראל להשפיע על ההסכם ככל שיגובש ובעיקר על היעדים והמטרות של הבית הלבן בנושא הרגיש.

האתגר המרכזי מבחינת ישראל יהיה שהסכם כזה, אם יתממש, יעמוד בדרישות הישראליות ולא רק יהיה מקובל על הנשיא ואנשיו.

היום שאחרי המלחמה ברצועת עזה

עם כל האהדה וחיזוק יחסי העבודה בין ממשלת ישראל לצוות המדיני של טראמפ, נקודת המוצא של ארה"ב ביחס למשבר ההומניטרי והאזרחי ברצועת עזה לא בהכרח תואמת את המדיניות הישראלית.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

ייתכן מאוד שממשל טראמפ ירצה לקדם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה ועם מדינות נוספות, אך עלול להיות לכך מחיר מדיני אותו ישראל תצטרך לשלם והוא מתן אפשרות לשקם את רצועת עזה ולהכיר במעורבות של גורמים נוספים בשליטה על האוכלוסייה בתקופה שאחרי המלחמה, קידום עסקת החטופים והפסקת האש בין הצדדים.

קרדיט השראה לכתיבת המאמר: המכון למחקרי ביטחון לאומי inss/ פרסום מאת חוקר בכיר, אל"מ במיל. אלדד שביט.