בפרק הראשון סקרנו את בגדד בשיאה - עיר מתוכננת להפליא על גדות החידקל, עם 60,000 לוחמים ומערכת מנהלית משוכללת של ארבעה מוסדות: החיסבה, השורטה, הקאדי ומשפט הח'ליף. תיארנו את מערכת התעלות המפותחת שהשקתה את שדות הסואד, ואת בית החוכמה - הספרייה המפורסמת של העיר. ראינו כיצד העיר החלה להיחלש בתחילת המאה ה-13, למרות תקופת התאוששות קצרה תחת הח'ליף א-נאצר.
עוד עקבנו אחר 13 הימים הדרמטיים של המצור המונגולי. החל מהאולטימטום המאיים של מונגקה חאן, דרך הגעת צבא של 150,000 לוחמים בפיקוד הולגו ח'אן, ועד לטקטיקת המצור המתוחכמת שכללה הצפת העורף העבאסי והפגזת החומות. המצור הסתיים בכניעת העיר ב-10 בפברואר 1258, לאחר 11 ימי קרב בלבד."
ב-13 בפברואר 1258, שלושה ימים אחרי הכניעה הרשמית, החל אחד מסיפורי החורבן הגדולים בהיסטוריה. המונגולים, שנכנסו לבגדאד, פתחו במסע שיטתי של הרס וביזה שכמותו לא נראה מעולם. מאות אלפי תושבים, כמעט כל אוכלוסיית העיר, הוצאו להורג.
ההרס היה מתוכנן ומדויק. המסגדים המפוארים, הארמונות העצומים, בתי החולים וספריות העיר - מונומנטים שנבנו במשך מאות שנים של שלטון עבאסי - נבזזו ונהרסו עד היסוד. בית החוכמה המפורסם, שהיה אוצר הידע הגדול של העולם המוסלמי, עלה באש. מאות אלפי כתבי יד, תעודות היסטוריות, ספרי מדע ודת הושלכו לנהר החידקל.
העדויות ההיסטוריות מספרות שמי החידקל השחירו מדיו של הספרים שהושלכו לתוכו ומדמם של המלומדים שנרצחו. הצחנה שעלתה מהעיר הייתה כה נוראה, עד שהולגו ח'אן נאלץ להורות לחייליו להעתיק את מחנם הרחק מהעיר, נגד כיוון הרוח.
גורלו של הח'ליף אל-מסתעצם היה סמלי במיוחד. הוא נאלץ לצפות בהשמדת עירו ובביזת אוצרותיו, ואז נרמס למוות תחת פרסות הסוסים בעודו עטוף בשטיח יקר מארמונו. על פי גרסה אחרת, הוא נכלא בין אוצרותיו ללא אוכל ושתייה, עד שמת. כל בניו הוצאו להורג, למעט אחד שנשלח כבן ערובה למונגוליה, שם נישא למונגולית ונעלם מדפי ההיסטוריה.
אבל ההרס הגדול ביותר היה דווקא זה שלא נראה לעין. המונגולים הרסו בשיטתיות את מערכת תעלות ההשקיה העתיקה של מסופוטמיה, פרי אלפי שנות תכנון. הם סתמו את התעלות הראשיות, והאוכלוסייה המדולדלת שנותרה לא הייתה מסוגלת לשקם אותן. התוצאה הייתה קריסה מוחלטת של החקלאות באזור. הקרקעות הומלחו, והשפעות ההרס ניכרות עד היום - עיראק עדיין סובלת מהיבול הנמוך ביותר ליחידת שטח במזרח התיכון.
היו גם ניצולים בודדים. בזכות התערבותה של דוקוז חאתון, אשתו הנוצרייה של הולגו, ניצלו חיי הנוצרים בעיר. הולגו אף העניק את חורבות ארמון הח'ליפות למנהיג הכנסייה הנסטוריאנית ובנה קתדרלה לשימושו - מחווה אירונית שהמחישה את סוף העידן האסלאמי בבגדאד.
היסטוריונים מודרניים חלוקים על היקף ההרס. יש הטוענים שבגדד כבר הייתה בדעיכה לפני הכיבוש המונגולי, ושהמונגולים פשוט "קברו את המת". אחרים מצביעים על כך שתחת השלטון המונגולי שגשגו אזורים אחרים, כמו פרס. אבל דבר אחד ברור - בגדאד של ימי הזוהר העבאסיים לא קמה עוד, והעיר נותרה דלת אוכלוסין והרוסה עד המאה ה-19.
כשעשן החורבן עדיין התאבך מעל בגדאד, הסתיימה תקופה של 508 שנות שלטון בית עבאס. הח'ליפות העבאסית כישות פוליטית עצמאית נעלמה, אם כי ח'ליפים עבאסים המשיכו לכהן בתפקיד סמלי בקהיר תחת חסות הממלוכים עד שנת 1517.
המונגולים, שהקימו את האימפריה האילח'אנית, השתלטו על עיראק ופרס. הממלוכים במצרים הפכו לכוח המוסלמי המוביל, במיוחד אחרי שהצליחו לעצור את המונגולים בקרב עין ג'אלות. מרכז הכובד התרבותי של העולם המוסלמי עבר לקהיר, שלמעשה כבר הייתה המרכז התרבותי החשוב עוד לפני נפילת בגדד.
ההשפעה הדרמטית ביותר הייתה על עיראק עצמה. הרס מערכת ההשקיה העתיקה שינה את פני האזור כולו. המונגולים הרסו בשיטתיות את מערכת תעלות ההשקיה העתיקה של מסופוטמיה, פרי אלפי שנות תכנון וחפירה. הם סתמו את התעלות הראשיות, והאוכלוסייה המדולדלת שנשארה לא הייתה מסוגלת בכוחותיה לחדש את מערכת ההשקיה. כתוצאה מכך, קרסה שארית המערכת החקלאית, התעלות הנותרות נסתמו, והקרקעות הומלחו. השפעות אלו לא תוקנו במלואן עד היום, והותירו את עיראק עם כמות היבולים הקטנה ביותר יחסית ליחידת שטח מעובד במזרח התיכון כולו.
ההיסטוריונים המודרניים חלוקים בדעותיהם על משמעות החורבן. יש הסכמה בין רוב ההיסטוריונים בני ימינו שההשפעות ההרסניות של הכיבוש המונגולי "לא היו כל כך גדולות, ממושכות או אפילו נרחבות כפי שנחשב בעבר". ברנרד לואיס טוען שבגדאד דעכה כמרכז תרבותי עוד לפני הכיבוש המונגולי, והמונגולים עשו לא יותר מאשר "לקבור את המת".
המונגולים אמנם גרמו להרס רב בבגדאד עצמה, אך במהרה חיזקו את מעמדם התרבותי והפוליטי של ערים ואזורים אחרים. תחת שלטונם שגשגה ממלכת פרס מבחינה תרבותית. עוד לפני הכיבוש המונגולי של בגדאד תפסה קהיר את מקומה כמרכז התרבותי החשוב של העולם המוסלמי והיא המשיכה להחזיק במעמדה גם לאחריו.
אחרי שהאבק שקע, מונה עטאא אל-מולכ אל-ג'ביני למושל העיר. בעקבות התערבות אשתו הנסטוריאנית של הולגו - דוקוז חאתון - חסו המונגולים על חייהם של הנתינים הנוצרים בעיר. הולגו אף הציע את חורבות ארמון הח'ליפות למושב הקתוליקוס (ראש הכנסייה הנסטוריאנית) מר מקיחא השני ובנה קתדרלה לשימושו.
כיום נותר מבגדאד העבאסית שריד יחיד - המינארט העתיק בסוק אל-ע'זל, ששוקם מאוחר יותר בידי בנו של הולגו ח'אן.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com