בשנתיים האחרונות, שאלת הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה עומדת במרכז הדיונים הביטחוניים הגיאופוליטיים של הצמרת המדינית של ישראל בראשות ראש הממשלה עצמו.
בכתבות בעבר כבר הזכרנו שהאינטרס הבסיסי של הסעודים הוא נושא ההגנה הצבאית של ארה"ב וברית אסטרטגית עם האמריקאים במקרים של מתיחות ביטחונית או עימות בתוך העולם הערבי. בפרט כשקיימת מתיחות משמעותית בין איראן לערב הסעודית מי יוביל את העולם הערבי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מבחינה מדינית, ההתייחסות לנושא עברה שינוי מהותי בעקבות המלחמה עם חמאס, צריך לציין בהגינות שחלק ממטרות התקיפה של ארגוני הטרור נגד ישראל שהופעלו על ידי איראן היו כדי להזיק לתהליך ההסדרה בין ישראל לסעודיה. ואכן, בעקבות המלחמה הנורמליזציה עלתה על שרטון ונכנסה להקפאה.
בשנה האחרונה - הסעודים הערימו הרבה מאוד קשיים ודרישות על ישראל והסוגיה הפלסטינית עמדה בחלל חדר הדיונים שידעו עליות ומורדות בהתאם להתפתחויות וההתקדמות להפסקת אש או עסקת חטופים.
כעת, אחרי שהמלחמה מגיעה לסיומה, הדיווחים על העמדה הסעודית בשאלת הסדרת היחסים עם ישראל צוברים תאוצה. וכמספר התדרוכים כך גם מספר העמדות והגישות. ובעצם - תלוי את מי שואלים.
מה באמת מניע את סעודיה לכינון היחסים עם ישראל?
למרות הגינויים הרבים של סעודיה נגד העמדה הישראלית ביחס לפלסטינים והנעשה ברצועת עזה, רוב המומחים סבורים שהממשל הסעודי מעוניין ליצור מתווה של נורמליזציה, גם אם מרוככת יותר ולא לפי התכנית הראשונית עליה דיברו לפני פרוץ המלחמה.
הפרשנים מסבירים בפירוש שהנכונות הזו אינה נובעת מרצון סעודי עמוק לשתף פעולה עם ישראל. הממשל הסעודי פשוט זיהה להיטות גם בממשל טראמפ וגם בממשל ביידן לגבי נרמול יחסיה של סעודיה עם ישראל ומנסה לנצל אותה לטובתו.
הווי אומר, הסעודים רוצים לנצל את המשאב האמריקאי לטובתם - ובפרט במתיחות המוסלמית שלהם מול איראן. זו שפתחה את העימות מול ישראל כדי לפגוע בדיוק בתהליך הזה.
ולכן בניגוד לעבר שהיה חזון של שיתופי פעולה הדוקים כמו עם איחוד האמירויות, לצד החיוכים בין הפקידים משתי המדינות, נדגיש, הנורמליזציה הסעודית עם ישראל מונעת בראש ובראשונה מהרצון להישגים אסטרטגיים מול ארה"ב, ולא בעקבות יתרונות הנורמליזציה עם ישראל עצמה.
הסעודים בשום אופן ובשום שלב לא הפכו להיות אוהבי ישראל. זו תובנה שחשוב לנו לזכור ביחס לכל התהליך.
התשתית הרעיונית ו-3 הסיבות המרכזיות לכינון היחסים
הרעיון שסעודיה תנרמל את יחסיה עם ישראל אך ורק בשל האיום האיראני אינה מדויקת בלשון המעטה. שתי המדינות, מתמודדות עם איומים משותפים מיום הקמתן, כך שהאיום המשותף האיראני אינו גורם חדש או חריג ביחסיהן. ולכן, הכוח המניע לשיתוף פעולה צריך להיות מבוסס על היבטים נוספים ומשמעותיים.
בתמצות: תשתית ההסדרה בין ישראל לסעודיה מבוססת בעצם על שלוש מטרות משותפות.
- התייחסות תואמת ודומה לכל הפרוקסי האיראני, המיליציות במזרח התיכון שמוכוונות ומופעלות על ידי טהרן, למרות שארגונים אלו אינם מוגדרים כישות מדינית.
- סעודיה וישראל מקדמות עמדה אסטרטגית דומה בנוגע לאיום הגרעין האיראני. שתי המדינות מתנגדות לחלוטין לאפשרות שאיראן תהיה חמושה בנשק ההרסני ביותר בעולם.
- לשתי המדינות, ישראל וסעודיה, יש אינטרס רחב להשאיר את ארה"ב מעורבת בנעשה באזור המזרח התיכון. זהו בסיס שמקרב את ההנהגה הפוליטית לתאם עמדות ביחס משמעותי.
חודשים ספורים לאחר תחילת המלחמה הנוכחית בעזה בעקבות מתקפת החמאס, התעוררו שאלות בעולם הערבי בהקשר של מימון שיקום ההריסות ברצועת עזה.
ראש הממשלה נתניהו הזכיר מספר פעמים כי איחוד האמירויות וסעודיה ימלאו תפקיד במימון שיקום עזה תוך כדי הענקת ביטחון ויציבות אזורית ביום שאחרי המלחמה.
עם זאת, נתניהו לא העריך נכונה את מידת הנכונות והאינטרס הערבי של מדינות המפרץ להיות מעורבות בתהליך השיקום של עזה, ולהתחייב למשימה כבירה וסוחטת משאבים שכזו.
המעורבות של ערב הסעודית בתהליך השיקום בעזה הובילה גם להתעקשות על אינטרסים כמו נטרול השליטה המבצעית של צה"ל בעומק הרצועה ומתן יד חופשית לעולם הערבי לנהל לבד את ענייניו.
בהקשר הזה צריך להדגיש שלסעודים כמו גם לאמירתים אין סיבה לסלק את הפלסטינים מהאזור, להיפך, הם רוצים להשאיר אותם ובכך לתרום לשגשוג כלכלי למדינותיהם.
הסיפור הכלכלי
הפרשן המומחה לעניני סעודיה ד"ר עזיז אלע'שיאן שפרסם מאמר מרתק על הנושא, שאף פורסם ע"י מכון מיתווים, גורס כי הממשל בסעודיה עסוק בפעילות כלכלית נרחבת במסגרת "חזון 2030", הכולל בתוכו שורה ארוכה של תוכניות ואסטרטגיות שמטרתן לבנות מחדש ולכוון מחדש את המדינה. במרכז החזון הכלכלי של המדינה עומד היעד של גיוון כלכלי כדי להפחית את התלות בנפט.
להמחשה, אחד הפרויקטים אותו מקדמים הסעודים בשיתוף פעולה עם הסינים, מוערך בהיקף של 500 מיליארד דולר.
האתגר המעשי
תהליך שבו סעודיה מעורבת בשליטה ברצועת עזה יעלה לה ביוקר רב, ואז לצד התוכניות הכלכליות היא תאלץ להשקיע הרבה כסף בשיקום פיזי של העם הפלסטיני, בנייה והפעלת כוח צבאי יקר מחוץ למדינה. לא בטוח שראשי המדינה רוצים בכך.
בנוסף, עם כל הרצון הטוב לכינון היחסים, סעודיה תרצה להימנע בכל מחיר מתפיסה שמאמצי השיקום שלה מהווים שיתוף פעולה עם ישראל ושליחת כוחות הביטחון של ארצה הופכת אותה לשותפה לכיבוש הישראלי.
בעקבות כך, מומחים ערביים מעריכים שסעודיה תעניק תמיכה חיצונית במעגל הרחב יותר של השיקום כמו מימון לוגיסטי ותפעולי ולא תהיה מעורבת באופן מעשי באבטחת רצועת עזה.
המבוך הציבורי
אין זה סוד שרוב דעת הקהל היהודי מסתייגת משיתופי פעולה משמעותיים עם מדינות ערב, הדבר נכון באופן כללי , אך התחדד בשנה ורבע האחרונות בעקבות המלחמה.
אין ספק שתהיה חשדנות גדולה ברוב שכבות הציבור מול כל הסכם מדיני עליו תצטרך לחתום ממשלת ישראל מול הסעודים, הדברים האלו נכונים להתנגדות למתן סיוע הומניטרי רחב לתושבי עזה או מתן שליטה אזורית לגורמים סעודים או מי מטעמם באזור הרגיש של רצועת עזה וכן התחייבויות פוליטיות כמו הקמת מדינה פלסטינית הלכה למעשה לצד ישראל דבר שרבים אוד מתנגדים לו.
במקביל, גם דעת הקהל הסעודית היתה עוינת לישראל במשך שנים רבות, ישראל נתפסה באופן שלילי מאוד בתוך הממלכה. האווירה השלילית כלפי מדינת ישראל היתה עוד לפני השביעי באוקטובר, והמלחמה העצימה את הגישה הזו באופן משמעותי.
בשורה התחתונה: אסור לנו לשכוח את זהותה הערבית והמוסלמית של סעודיה.
יש פער גדול בין האינטרס הממשלתי שם שרוצה לייצר כינון יחסים ונורמליזציה לבין העם הסעודי. ובסופו של דבר הממשלה שם תלויה בקהל מאחר ולא מדובר במדינה דמוקרטית.
דעת הקהל הסעודית מציבה מכשול משמעותי בפני כל התחייבות ביטחונית או כלכלית סעודית לעזה לאחר המלחמה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ולכן כל מהלך, ולו הקלוש ביותר, של שיתוף פעולה עם ישראל בהיעדר תהליך מדיני ממשי שמטרתו לפתור את הסוגייה הפלסטינית לא תהיה מקובלת על רוב הסעודים וממילא גם ירחיק את חזון כינון היחסים.
קרדיט: מכון 'מיתווים', המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית. השראה מהמאמר של ד"ר עזיז אלע'שיאן. עמית במכון מדינות המפרץ הערביות בוושינגטון וחוקר סעודי ועמית בפרויקט Proxies ,Sectarianism sectarianisation-De a