טהראן לא מסתירה את כוונותיה. בשיחה גלויה עם סוכנות הידיעות הממשלתית פארס הצהיר תת-אלוף מוחמד אכרמי-ניא, דובר צבא איראן, כי "במהלך המלחמה הגענו למסקנה שחייבים להגדיל את טווח הטילים שלנו, וכבר התחלנו לנוע בכיוון הזה". ההצהרה מסמנת שינוי אסטרטגי משמעותי במדיניות הצבאית האיראנית.
הסיבה הטקטית ברורה, על פי דבריו: הצי האמריקני והכוחות הנלווים העתיקו את מיקומם הרחק מקו החסימה המקורי – עד מרחק של כאלף קילומטרים מחופי איראן, מחוץ למפרץ עומאן והים הערבי. כדי להמשיך ולהוות איום ממשי על נושאות מטוסים, משחתות ובסיסים, איראן מבינה שהטווח הנוכחי כבר לא מספיק.
מעבר להרחבת הטווח, אכרמי-ניא הדגיש שדרוגים משמעותיים גם במהירות ובדיוק. הדורות הבאים של הטילים – הן של כוחות היבשה והן של הצי – צפויים לכלול שיפורים ניכרים, כולל ככל הנראה האצה בפיתוח יכולות היפר-סוניות. הוא ציין כי הטילים שכבר שימשו במלחמה, בהם טילים שפגעו בבסיסים אמריקניים בכווית וטילי שיוט ימיים שפגעו בכלי שיט, הוכיחו את עצמם.
במשך שנים שמרה איראן על מגבלה מוצהרת של כ-2,000 קילומטרים – טווח שמספיק כדי לכסות את ישראל ואת רוב הבסיסים האמריקניים במזרח התיכון. ההצהרה הנוכחית מסמנת כוונה רשמית לפרוץ את התקרה הזו באופן נרחב, מה שעלול להעמיד גם חלקים נרחבים יותר מאירופה ואזורים נוספים תחת איום פוטנציאלי.
איראן כבר מחזיקה בארסנל טילים מתקדם. הטיל הבליסטי הדו-שלבי "סג'יל" (Sejjil) מונע בדלק מוצק ומסוגל לחצות את המרחק לעבר ישראל בתוך כשבע דקות בלבד. בניגוד לטילים מבוססי דלק נוזלי המחייבים שעות של הכנה ותדלוק, הסג'יל מאוחסן כשהוא מוכן לשיגור מיידי בתוך דקות בודדות מתוך ערי טילים תת-קרקעיים. הטיל מחזיק בטווח מבצעי של כ-2,000 עד 2,500 קילומטרים.
התגובה המערבית
לישראל ולמערב יש מערכות הגנה מתקדמות שהוכיחו את עצמן – "חץ 2" ו"חץ 3" ליירוט מחוץ לאטמוספירה, "קלע דוד", ומערכות AEGIS האמריקניות עם טילי SM-3 ו-SM-6. האתגר האסטרטגי ברור: הגדלת הטווח והמהירות נועדה, בין היתר, לאתגר את מלאי המיירטים באמצעות מטחים צפופים.
במקביל, ארצות הברית ממשיכה בלחץ צבאי מוגבר. על פי גורמים אמריקאיים רשמיים, ארצות הברית נערכת לפרוס עד שלוש קבוצות של נושאות מטוסים וספינות נלווים במזרח התיכון במהלך חודש נובמבר. המהלך מהווה את אחד מריכוזי הכוח הימיים הגדולים והאגרסיביים ביותר שנראו באזור מאז שנת 2003.
על פי תוכנית הפריסה, שלוש נושאות הענק שנשקלות להצבה כוללות את יו.אס.אס. ג'ורג' וושינגטון שכבר פעלה בים הערבי, יו.אס.אס. ג'ורג' הרברט וו. בוש הנמצאת באוקיינוס ההודי, ויו.אס.אס. תאודור רוזוולט שיצאה לא מכבר מסן דייגו וחוצה בימים אלה את האוקיינוס השקט. הכוח האדיר הזה צפוי לרכז יחד כ-20,000 אנשי צוות ולחמים, עד 150 מטוסי קרב מתקדמים, ושורה ארוכה של משחתות חמושות בטילים קטלניים וביכולות יירוט מתקדמות.
בנוסף לכך, אל האזור נשלחת קבוצת הקרב האמפיבית "מקין איילנד" מקליפורניה, שתחבור לקבוצת "בוקסר" שכבר פועלת במרחב זה חודשים ארוכים. כל קבוצה אמפיבית לבדה נושאת יותר מ-4,000 מלחים ונחתים מוכנים לקרב. עם תוספת זו, יזנק מספר החיילים האמריקאים המוצבים במזרח התיכון לכ-50,000 לוחמים.
הנשיא דונלד טראמפ רמז בראיון כי בכוונתו לחדש ולהרחיב את ההפצצות הקשות נגד משטר האייתוללות באיראן. במקביל, המאמצים הדיפלומטיים, בעיקר דרך קטאר, תקועים, בין היתר בגלל המשך חסימת מצרי הורמוז מצד איראן.
ההצהרה האיראנית אינה רק הודעה טכנית. היא מסר ברור: טהראן מפיקה לקחים, משדרגת יכולות, ומתכוננת לתרחיש הבא – בין אם דיפלומטי ובין אם צבאי. המזרח התיכון, ואולי מעבר לו, יצטרך להתמודד עם המשמעויות.