נשיא ארה"ב ג'ו ביידן החליט לפתוח באש על אנשי המפלגה הרפובליקנית בטקסס. אנשי המפלגה התחמשו ונערכים למערכה כוללת מול ביידן והמפלגה הדמוקרטית.
אם דיווח כזה היה קורה באמת - כנראה שהייתם כרגע עם פה פעור לכמה דקות. ועכשיו נספר לכם ש-13 אלף קילומטרים מטקסס, נמצא מחוז 'תגראיי' ברפובליקה האתיופית, עליה הכריז ראש ממשלת אתיופיה אבי אחמד לפני כשנה מלחמה, לאחר שפתח באש אל עבר החזית העממית לשחרור תגראיי, מפלגה שנחשבת לאויבתו המושבעת של ראש הממשלה המכהן בארבע השנים האחרונות.
מאז הירייה הראשונה בידי צבאו של אבי אחמד, המלחמה בין הצדדים יצאה מכלל שליטה, והשבוע האחרון הסתמן במיוחד בהסלמה דרמטית.
קודם כל - קצת היסטוריה
עד לכניסתו לתפקיד בשנת 2018, ראש הממשלה אבי אחמד דווקא שיתף פעולה עם החזית העממית, ללא הפרעות דרמטיות. אלא שמאז שמונה לראש הממשלה, החליט כי יעשה הכל בכדי לרוקן מתוכן את סמכויותיהם של אנשי החזית העממית.
ההנהגה התגראית לא נשארה חייבת, והתריסה נגד אחמד, כשקיימה בחירות אזוריות במחוז - בניגוד לדעתו של ראש הממשלה, שבתגובה קיצץ בתקציבי המחוז.
כחודש לאחר מכן, אנשי החזית העממית פתחו במתקפה על הכוחות הפדרליים של אבי אחמד, לאחר שלטענתם הכוחות התכוננו לפעול צבאית באיזור.
המלחמה פרצה.
זמן קצר לאחר מכן הודיע ראש הממשלה אבי אחמד כי הוא והצבא הפדרלי פותחים במלחמה מול התגראיים.
כחצי שנה לאחר פרוץ המלחמה, הצליחו כוחות החזית העממית לדחוק את כוחות צבא אתיופיה לכיוון דרום המדינה ובירת אתיופיה, אדיס אבבה.
ראש הממשלה קרא באותם ימים, מעל כל במה אפשרית, לאזרחי המדינה למנוע בגופם את התקדמות החזית העממית לעבר הבירה, ואמר כי "המורדים יביאו את אתיופיה לקריסה". בנוסף, הכריז אחמד על מצב חירום במדינה.
השפעות המלחמה
ראש הממשלה אבי אחמד, שעד לפרוץ המלחמה היה נחשב למנהיג ליברל ומתקדם יחסית, ואף זכה בפרס נובל לשלום - סדק את התדמית. באופן נדיר, בכירים בוועדת הפרס אפילו גינו את צעדיו של אבי אחמד במדינתו.
גם אם מלחמה תהיה מוצדקת, תמיד יש לצדדים מה להפסיד. ארגוני סיוע מטעם האו"ם מספרים כי מאז פרוץ המלחמה הרעב באתיופיה גובר, וחיילים משני הצדדים בוזזים סיוע שמיועד לילדים, כי פשוט אין מספיק אוכל.
במערב המחוז תיגריי פונו מאות בני אדם מבתיהם על ידי מילציות שעושות את 'העבודה השחורה' עבור ראש הממשלה אבי אחמד.
בנוסף, הגזענות בתוך אתיופיה בין הקבוצות השונות - גואה בשנה האחרונה, ובני אדם רוצחים האחד את השני בשל השתייכות לרקע אתני כזה או אחר.
ההשפעות בטווח הקצר על ישראל
יותר מ-35 שנים חלפו מאז הגיעו לישראל במסגרת 'מבצע משה' אלפי יהודים מאתיופיה, ומאז תושבים רבים באתיופיה טוענים ליהדותם - לפחות על פי חוק השבות.
כך למשל ממשלת ישראל החליטה להעלות את בני הפלאשמורה, נוצרים שעל פי ההערכות היו יהודים והתנצרו לפני מאות שנים, וזאת לאחר שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל פסק שאין להטיל ספק ביהדותם.
בשבוע האחרון הלחצים להעלות את מי שטוענים כי הם יהודים עברו לפסי לחץ כבדים, במיוחד מצידה של שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה.
ואכן, מספר אנשים שנטען כי הם יהודים, או לפחות זכאים לאזרחות ישראלית על פי חוק השבות, הגיעו בחופזה לישראל. אלא שמסתבר, שלפחות כמה מהם לא יהודים כלל, אלא רק אנשים שרצו לשפר את תנאיהם. בנוסף, רבים מהם כלל לא נמצאים באזורי הלחימה במדינה.
גם דו"ח המל"ל שיצא השבוע והרגיז רבים - טען דברים דומים. הגדילה לעשות במיוחד השרה תמנו שטה שאיימה במשבר קואליציוני.
אין כמובן כל פסול בהעלאת יהודי אתיופיה, אך ברור שכדאי לקבל החלטה כזו בכובד ראש ולא בחופזה, שכן כל החלטה יכולה להביא לנזק בלתי הפיך. כך למשל יהודים יכולים למצוא את מותם במלחמת האזרחים באם לא יעלו לישראל, אך מצד שני, לא יהודים ואנשים שאין להם שום קשר ללחימה, יכולים לנצל את המומנטום להיכנס לישראל, ולאחר מכן כבר לא יגורשו מהארץ לעולם.