"החייל ששוחרר לא נשבה, הוא ערק"

ככל שעוברים הימים הולכת ומתבהרת התמונה בנוגע למעשיו של ברגדל בשבי הטאליבן. נייתן ברדלי בתיאה, חייל ששירת באותו גדוד - חטיבת הצנחנים 501, עם ברגדל טוען כי הוא אינו נלקח בשבי אלא ערק מהצבא.

לדבריו, שפורסמו באתר "דיילי ביסט", כל החיילים ביחידה ידעו את הגירסה האמיתית של האירועים, אך הצבא אסר עליהם לגלות אותה, מחשש שהדבר יסכן את חייו של ברגדל.

בתיאה טוען כי מספר חיילים נהרגו בשעה בערכו חיפושים אחרי ברגדל. לדבריו, ברגדל היה בשמירת לילה בערב שברח, ובבוקר לא התייצב למסדר. חבריו למחלקה מצאו את הרובה שלו, את הקסדה ואת האפוד שלו בערימה מסודרת.

לדבריו, ברגדל לקח עמו את המצפן שלו ומצלמה. בנוסף מתכתובות מייל בין החייל להוריו שנשלחו לפני שנפל בשבי, עולה כי ברגדל לא אהב את הצבא האמריקני, וזה בלשון המעטה.

באחד המיילים הוא כתב כי "העתיד טוב מדי כדי לבזבז על שקרים. החיים קצרים מדי כדי לבזבז אותו על השמצות של אחרים, או כדי לעזור לטיפשים ברעיונות שגויים". במייל אחר כתב ברגדל: "אני מצטער על הכל. הזוועה המחרידה היא, שאמריקה דוחה".

גם הממשל האמריקני לא יוצא נקי מהסיפור, כאשר סנאטורים רפובליקנים מותחים ביקורת קשה על כך שארה"ב שיחררה חמישה מרצחים בתמורה לשחרורו של ברגדל. לדבריהם, הדבר עלול לגרום לחטיפות חיילים נוספות.

בנוסף, הרפובליקנים טוענים כי השחרור היה הפרה של החוק המחייב הודעה לקונגרס טרם ביצוע העסקה.

מנגד, סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של אובמה, אמרה כי "סמל ברגל לא היה סתם בן ערובה. הוא היה אסיר מלחמה אמריקאי שבוי בשדה הקרב. יש לנו מחויבות קדושה, מאז שקמה האומה שלנו, לעשות ככל יכולתנו להשיב את הגברים והנשים שלנו שנשבו בקרב הביתה, וכך עשינו במקרה הזה".

בתוך כך, הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין, שבעצמו היה שבוי במלחמת וויטנאם במשך שש שנים, בירך על חזרתו של ברגדל, אך יחד עם זאת, טען כי יש לו חששות כבדים בנוגע לשחרור אנשי הטאליבן: "מטריד אותי שלאנשים האלה יש אפשרות לחזור לקרב. הם אנשים מהדרגות הגבוהות, יתכן שהם אחראים למותם של אלפי מוסלמים שיעים באפגניסטאן".