חוף בית ינאי אינו כשאר חופי ישראל.
החוף הוא חלקו המערבי של גן לאומי נחל אלכסנדר, שבו נשמרו נופים של נחל זורם ועולם חי וצומח מיוחד, המאפיין את חולות מישור החוף.
חולות החוף הם אתר הטלה חשוב לצבי-ים, שהם בעלי חיים נדירים השרויים בסכנת הכחדה.
מלבד זאת, חוף בית ינאי מתהדר גם בעבר עשיר, שראשיתו בימי עבר הרחוקים וסופו בלילות הסוערים שבהם נחתו בו ספינות מעפילים.
כשאתם מגיעים לסיור בחוף הים, הקדישו שעה או שעתיים לטיול רגלי מהנה לאורך החוף. זה ממש מומלץ.
מידע שימושי:
אופי המסלול: סיור רגלי קצר ונוח.
אורך המסלול המלא: כ 4 ק"מ (הלוך ושוב).
משך ההליכה: כשעתיים.
גישה: חוף בית ינאי שוכן מצפון למושב בית ינאי. הכניסה למקום ממחלף בית ינאי שבכביש החוף (כביש מס' 2), כשמונה ק"מ מצפון לצומת נתניה. במחלף בית ינאי יש לפנות מערבה, לכיוון הים. בצומת הקרוב פונים צפונה וממשיכים לפי השילוט בכביש המתעקל וחוזר דרומה, אל רחבת החניה של חוף הרחצה.
הערה: בימים אלו של הקיץ חובה להצטייד במי שתייה.
המסלול: רחבת החניה סמוכה לסוכת המציל. מדרום לסוכה, על במת כורכר נמוכה, שוכן מצפה ההעפלה, המנציח את הספינות שהעלו מעפילים לארץ ישראל בניגוד לחוקי המנדט הבריטי. חוף בית ינאי, שנודע אז בשם חוף כפר ויתקין, קלט מעפילים שהגיעו ארצה בכ- 15 אוניות. אנשי ה"הגנה" קיבלו כאן את פני הבאים והורידו אותם לחוף. ספינת המעפילים הראשונה – ולוס - נחתה כאן באוגוסט 1934 כשעל סיפונה 350 איש, חברי תנועת "החלוץ" מפולין.
מהמצפה ממשיכים לחוף הים ופונים צפונה אל שרידי מזח העץ הארוך, שממנו נותרו קורות בטון בודדות. המזח נבנה בעקבות "המרד הערבי", שפרץ בארץ ישראל בשנת 1936. המרד מנע מהיישוב העברי להשתמש בנמל יפו, שהיה נמל היצוא העיקרי של פרי הדר ונמל היבוא העיקרי לדשנים. היישוב העברי טען שיש לבנות מזח חליפי בחוף עמק חפר ושלטונות המנדט נעתרו. למעשה, המזח נבנה כדי לסייע לאניות מעפילים לעגון כאן. הקמת המזח הושלמה ב-1939 אך הוא לא שימש מעולם את מטרותיו הגלויות, או הסמויות.
ב- 20 ביוני 1948 עגנה ליד המזח הזה האנייה אלטלנה, טעונה בנשק ובציוד צבאי, שיועד ברובו לאנשי האצ"ל. חלק מהציוד נפרק כאן, למרות התנגדות ממשלת ישראל, אך בהמשך הרוחות התלהטו והחלו חילופי יריות בין אנשי האנייה לכוחות צה"ל. בניסיון למנוע שפיכות דמים הפליגה אלטלנה לתל אביב, שם הורה בן גוריון להפגיזה. אחד הפגזים פגע באנייה וגרם לטביעתה.
נצעד צפונה למקום שבו דיונה חולית מתקרבת לחוף. זוהי הזדמנות להכיר כמה מצמחי חוף הים, צמחים שנבראו עם מנגנונים וצורת חיים המסגלים אותם להתמודדות עם רסס הטיפות המלוחות שהרוח מביאה מן הים. לפופית החוף, למשל, שרועה על החול, כך שרוב הרסס חולף מעליה; חבצלת החוף פיתחה כסות עבה של שעווה, המונעת מהמלח להגיע לרקמות החיות של העלים; לבנונית החוף הוא שיח שפיתח כסות עבה של שערות, המונעות גם הן מהמלח לפגוע בעלים. צמחי חוף הים פורחים בעיקר בלילות הקיץ, שעות שבהן הרוח כמעט ואינה נושבת, כך שחלקי הפרח הרגישים אינם סובלים מטיפות המלח שבאוויר.
מהדיונה נמשיך עוד כמה מאות מטרים צפונה, עד למפגש עם שפך נחל אלכסנדר. הנחל מתחיל את דרכו בהרי שכם, חוצה את השרון ונשפך כאן לים. בחורף, כאשר הנחל זורם, אסור לחצות את הנחל מחשש לסחיפה ולטביעה. מצפון לנחל, מסביב למפרץ טבעי קטן, נמצאו שרידי תל מכמורת.
המפרץ שימש כנמל, ששמו הערבי היה מינת (נמל) אבו-זבורה. בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ייצאו מכאן אבטיחים לשווקי מצרים ולבנון. פעילות הנמל פסקה מספר שנים לאחר מלחמת העולם הראשונה, משום שההובלה ברכבת שסללו הבריטים הייתה זולה יותר מאשר ההובלה בספינות.
לחובבי הצמחים הנדירים מומלץ, בדרכם חזרה לנקודת המוצא, לסטות מעט מזרחה. מדרום לגדר בית הספר "מבואות ים" צומחת בחולות אוכלוסייה של הצמח הנדיר סוף הקרין. הצמחים מנצלים את הקרקע הביצתית של נחל אלכסנדר, שכוסתה במשך הזמן בחול. עלי סוף הקרין נבדלים מאלה של הסוף המצוי בכך שהם רחבים יותר ולאורכם עובר "רכס" בולט, שהבוטנאים מכנים אותו בשם "קרין".
ואם כבר הגעתם לבקר באזור ועיתותיכם בידם, קפצו למכמורת. המרכז הארצי להצלת לצבי-ים.
צבי-הים בעולם מוגדרים כבעלי חיים הנתונים בסכנת הכחדה. מדי שנה נפלטים לחופי ישראל צבי-ים שנפגעו מיד האדם או מידי בעלי חיים ימיים שונים. כדי לטפל בצבי-הים הפגועים הקימה רשות הטבע והגנים בבית הספר הימי מבואות ים שבמכמורת מרכז הצלה להצלת צבי-ים, שם מטפלים בנפגעים ומשקמים אותם עד שמצבם מאפשר את השבתם לים.
הסיבות השכיחות לפציעתם של צבי-ים הן הסתבכות בחוטי דיג וברשתות דיג, בליעה של קרסים, סערות קשות וטמפרטורות מים נמוכות. בעבר סבלו צבי-הים בחופי ישראל גם מציד פרוע.
בלילות הקיץ אורבת לצבי-הים סכנה נוספת. הצבות עולות אז לחופים, חופרות קנים בחול ומטילות את הביצים. אם החוף מלוכלך, או שיש בו אנשים, מדורות, רעש ואפילו תנועה של רכבי שטח, הצבות עלולות לשוב למים ובלית ברירה להטיל את הביצים לים, דבר שיוביל לאובדן הביצים. חשוב מאוד, במקרה של מפגש עם צבה מטילה, לא להפריע לה בכל צורה שהיא ולכן אנו מבקשים שלא להדליק בלילה מדורות בחוף בתקופה זו.
במרכז להצלת צבי-ים תוכלו להתוודע מקרוב לאורח חייו של בעל חיים מרתק זה. טל' לתיאום ביקור 03-9033130, 3639 *.
ואם אחרי הביקור במרכז זה אתם מחפשים עוד נקודה מעניינת במרחב, בקרו בשמורת אפולוניה, הגם שזהו מקום המתאים גם לסיור מלא ועצמאי נפרד.
מדובר במבצר גדול השוכן במרומי מצוק הכורכר, משקיף על הים מגובה 30 מטרים. המראות ממרפסת התצפית הם מהמרהיבים ביותר במישור החוף. יש גם היסטוריה חשובה: במקום הזה הביסו הצלבנים, בראשות ריצ'רד לב-הארי, את צבאו של צלאח א-דין (1191). אחר כך, בשנת 1241, הם בנו את המבצר אבל בשנת 1265 צרו על המבצר המוסלמים הממלוכים, בראשותו של הסולטן בייברס. במשך 40 יום החזיקו הצלבנים מעמד אך לבסוף נכנעו, עזבו את המקום ולא שבו אליו עוד. המבצר בגן לאומי אפולוניה מוקף חפיר רחב ידיים ובתוכו ניתן לראות את החדרים השונים ולהתרשם מאוסף אבני הבליסטראות הגדול שנמצא כאן.
חוף סידנא עלי, השוכן למרגלות אפולוניה, הוא יופי של מקום לבילוי של יום קיץ. מקור קסמו של המקום הוא בקטע החוף הצר מאוד, המפריד בין גלי הים לצוק שעליו נמצאת אפולוניה. לאורך השביל, מעבר ל"בתים המשוגעים" הבנויים בצד החוף, נראים שרידים מהעיר הצלבנית, שהתמוטטו במהלך השנים עם קריסת חלקים מהצוק. המראה מרשים מאוד. אזהרה: אין לשכב או להתיישב לאכול מתחת לצוק, מחשש לקריסתו.
גישה: לגן לאומי אפולוניה ולחוף סידנא עלי מגיעים דרך הרצליה פיתוח.
נשמח לקבל מכם הערות או המלצות על מקומות ואתרים שיכולים לעניין את ציבור הגולשים. את הפניות יש לשלוח למיייל: ik@kikar.net