יוני (יונה) קראוס (25), היום סטודנט לתואר ראשון במשפטים, נולד וגדל בעיר בני ברק, בן בכור למשפחה חרדית נחשבת ומוכרת בעיר ואח ל-12 אחים ואחיות. הוא עשה את המסלול החרדי המקובל, למד בישיבה קטנה ובישיבה גדולה "אבל לקראת גיל 17–18 רציתי שינוי, הלימודים בקמפוס החרדי באוניברסיטת בר-אילן הכינו אותי באופן מיטבי לאקדמיה, ויתרה מזאת – הכינו אותי לחיים."
נשמע לך מעניין? כנס וקבל עוד פרטים >>
לדברי יוני, הכניסה לאקדמיה היא הלם כפול לסטודנט חרדי גם בשל פער עמוק בהשכלה וגם הלם תרבות, "לכן המעטפת צריכה להיות תומכת ומגוננת מאוד. לצבי, מרכז המכינה, יש תפקיד מרכזי ביצירת המעטפת האולטימטיבית הזאת. הוא אדם חרדי, שגם מארגן מניינים ויושב 'עם העם' בחדר סמוך לכיתות הלימוד. הדלת שלו תמיד פתוחה, ברקע שירי קרליבך, שגרמו לי להרגיש כאילו אני הולך מהשטייטל לשטיבל – לפעמים ייצרנו בעיות רק כדי שיהיה לנו תירוץ לשבת אתו לשיחה."
הלימודים נמשכים שנה, שלוש פעמים בשבוע, אחרי הצהריים, ובזכות מערך מלגות ייחודי, יכולים הסטודנטים בקמפוס החרדי לקבל אפילו מימון מלא של שכר הלימוד. "למדנו יחד בקבוצה קטנה ואינטימית, אחד-אחד אנשים מיוחדים. מחסידים ועד חובשי כיפות, אנשים שעשו צבא או שירות לאומי ואחרים שקיבלו פטור. הגיוון רחב, ומה שהרשים אותי מאוד היה הכבוד ההדדי שרחשנו זה לזה, בהפסקות ישבנו כולנו ודיברנו בגובה העיניים. נוצרו חברויות אישיות שהולכות אתי, אני מתרגש כשאני חושב על האווירה ועל האנשים, ממש מתגעגע לכולם."
מאפס למאה – להיות מוכן לאקדמיה
במכינה לומדים סטטיסטיקה, כתיבה מדעית, ועיקר השעות מוקדשות לאנגלית ולמתמטיקה. "הפחד הכי גדול שלי היה שהמרצים יצאו מהנחת יסוד שאת הבסיס יש לכולנו, ובעיקר במתמטיקה. במכינות יש סטודנטים שלמדו בישיבות מודרניות יותר ונחשפו פה ושם למתמטיקה. אצלי, נוסף על כך שלא ידעתי כלום, לאורך השנים ניסיתי ללמוד בכוחות עצמי והניסיונות האלה לא צלחו. כנראה התחלתי בדברים מורכבים מדי וחטפתי בלק אאוט מוחלט מול החומר. ממש פחדתי מזה". אבל שוקי, המרצה שפגש יוני במכינה באוניברסיטת בר-אילן, שינה את הכול. "אדם מקסים וטהור. כל כך הרבה פחד ודעות קדומות שיצרתי לעצמי, התמוססו מול הפשטות של שוקי והחיוך המרגיע שלו.
נשמע לך מעניין? כנס וקבל עוד פרטים >>
'הכול בסדר,' הוא היה אומר לנו, 'תעשו את השיעורים ולא יהיה אחד שיישאר מאחור.' הוא התעכב על היסודות הכי ראשוניים ובזכות ההתעכבות הזאת התקדמנו. סיימתי את המכינה בממוצע 100, גם במתמטיקה, ומה שמפתיע יותר – התאהבתי בתחום הזה", אומר יוני.
"הרגשנו את המחויבות הזאת להצלחה שלנו אצל כל המרצים והמתרגלים. ראינו בעיניים שלהם את הרצינות שבה הם מתייחסים למשימה שעומדת לפניהם: להוביל קדימה קבוצת אנשים שרוצים לשפר את איכות החיים שלהם, להתקדם ולצאת מוכנים לעולם הגדול – זה ממש כמו לגדל ילדים.
הם נתנו לנו את ההרגשה שדואגים לנו, שאנחנו בידיים טובות, שיש להם את כל הסבלנות בשבילנו. ראינו גם את הסיפוק שלהם מההצלחה שלנו. נוצר קשר מיוחד בינינו, הסטודנטים, למרצים, שוקי טרח והגיע לפעילות חברתית שיזמנו אחרי שעות הלימודים. איזה השקעה, איזה מענטש!"
מכינה לחיים – גם חרדי גם באקדמיה
יוני מבקש להדגיש פן נוסף וחשוב ללימודים במכינה "ומעבר להנגשת הידע ולפתיחת התיאבון להרחבת הדעת, הקמפוס החרדי נתן לי מנוחת נפש. במגזר, כל מי שעושה שינוי בטוח שהוא היחיד, אין עוד כמוהו, גם אני הייתי מבולבל ובודד, ובקמפוס הכרתי עוד הרבה אנשים במצבי ונוכחתי שלא הכול שחור או לבן. שיש אנשים מאמינים, לומדים תורה, שומרים על קלה כבחמורה, אנשים מוצלחים וטובים, שמנהלים אורח חיים צבעוני יותר. זו חוויה מדהימה, מרגיעה, משחררת מסטיגמות ופותחת לך את האפשרות לבנות לך את הדרך שלך בעולם"
"השנה הזאת לימדה אותי שאפשר גם וגם, אפשר ללמוד באקדמיה וגם לראות בית מדרש פעיל, חרדי פרופסור יושב סביב שולחן אחד בקפיטריה עם פרופסור אחר, מהמגזר הכללי, ועם כמה תלמידים דתיים או לא, והם שקועים בדיון עמוק על שלמה המלך – הרמוניה כזאת יש רק באוניברסיטת בר-אילן."