אנו מוצאים שיש ריבוי שמות וכינויים ליום הראשון של השנה: "יום תרועה", "יום הזכרון", "יום הדין", "יום הנורא", יום "הרת עולם", יום "תחילת מעשיך", וכמובן - "ראש השנה". והנה ריבוי שמות וכינויים למועד זה בשנה בא להורות על ריבוי עניינים שיש בו, וכדאיתא במדרש על משה רבנו - שהיו לו עשר שמות, וכל שם בא לגלות פן אחר באישיותו הגדולה והמורכבת של גדול הנביאים[1]. כך גם בראש השנה, כל שם משמותיו של המועד בא לחשוף בפנינו עומק נוסף במהות היום הנשגב הזה.
מדוע נקרא יום הדין בשם "ראש" השנה?
נתמקד הפעם בשם השגור בפינו ליום זה: "ראש השנה[2]". מה המהות המסתתרת מאחורי שם זה? איזו עמקות מתגלמת בו? מה שם זה צריך לעורר בנו? ואף אם יקום אחד וינסה להסביר בפשיטות שמהות השם "ראש השנה" - ללמד שזו היא נקודת ההתחלה לשנה, עדיין צריך ביאור, שאם כן, היה ראוי לו כינוי מדויק יותר כגון: "יום תחילת השנה" וכד', מדוע דוקא "ראש"?
אברי הגוף כנגד ספירות עליונות
איתא בהקדמה לתיקוני הזוהר [דף י"ז ע"א][3] שכל אבר ואבר בגוף מכוון הוא כנגד מידה רוחנית מיוחדת - כנגד עשר ספירות. וראה שם שהראש הוא כנגד ה"מלכות". ומבלי לרדת לעומקם הנסתר של הדברים, יש להסביר כי לכל אבר בגוף יש תפקיד ותכלית. לדוגמא - הידיים יכולות לתפוס, יכולות לסייע בטיפוס וכדו', הרגליים, כמו כן - יכולים גם ללכת ולרוץ; מאידך - יש לכל אבר ואבר מגבלה מסוימת.
הראש של האדם - התכונות שיש בו, הן בלתי מוגבלות. יש בחושי הגולגולת בכדי לבחון עצמים למרות ריחוק מקום או קשיי גישה. ונסביר: חוש הריח שמקורו באף (שנמצא בראש) יכול להריח ממרחקים, ואין זה נכון לומר שאדם יכול להריח רק עד גבול מסויים, שכן ניתן לפעמים לחוש בריחות המגיעים ממרחקים גדולים ועצומים, כמו כן ניתן לשמוע רעשים המגיעים גם כן ממרחקים גדולים כגון רעמים וכדומה, ואדם מסוגל להבחין בכוכבים מאירים הנמצאים מרחוק שנות אור. כך שהכח והתכונות שיש בראש הם כמעט בלתי מוגבלים. ממילא הראש הוא כנגד ה"מלכות", שכן למלך יש כחות בלתי מוגבלים בממלכתו (ואע"פ שבהקדמה הנ"ל לתיקוני הזוהר מדובר בסודות כמוסים וברזים טמירים, מ"מ גם בהבנה פשוטה של דברים אלו יש בכדי לשפוך אור לעניינו כנ"ל).
"ראש" - ראשון במעלה
לפי זה מובן מדוע נקרא יום הדין בשם "ראש השנה" ולא "תחילת השנה" וכד' – מטעם שהראש יש בו תכונות וכחות בלתי מוגבלים, כך גם יום הדין הוא כל כך עצום וטמונים בו כחות עצומים בלתי מוגבלים אשר בידינו להשיג.
ובכדי להמחיש את מעלת יום ראש השנה על פני שאר ימות השנה – איתא במדרש על האדם הראשון שנברא בא' בתשרי[4], ובמדרש אחר[5] איתא, שקומתו של אדם הראשון ביום שנברא הייתה מהארץ ועד לרקיע וצופה מסוף העולם ועד סופו. ומה קרה יום לאחר שנברא (היינו למחרת ראש השנה)? התמעטה קומתו לכדי מאה אמה, וכדאיתא במדרש[6]. יום אחד בלבד אחרי ראש השנה, הצטמקה קומתו של האדם הראשון עשרות מונים, ומכאן אולי ניתן להמחיש עד כמה מעלת האדם יכולה להיות כבירה ומשמעותית ביום עצום וקדוש זה של א' תשרי.
"שלושת" הרגלים כנגד רגלי האדם המעמידות אותו.
ועל פי דרכנו ניתן עוד לומר, דכמו שראש השנה מכוון הוא כנגד הראש באדם, כך שלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות הרי הם מכוונים כנגד הרגליים של האדם. הכינוי "שלושת רגלים" על שם הרגליים שהם יציבות והגוף כולו הנתמך עליהם, כך עם ישראל נתמך על שלושת מועדיו הקדושים שמקור הארתם מתוקף קדושת שלושת האבות הקדושים[7].
יום שמסוגל לשנות סדרי עולם
נחזור לסגולתו הייחודית של יום ראש השנה, עד היכן הדברים מגיעים: בגמרא איתא[8] ששרה אמנו הייתה איילונית ולא יכלה ללדת, ומפני שלא היו לו את האיברים הנצרכים להביא ילדים לעולם. והנה מאידך אנחנו יודעים שהגמרא אומרת ששרה אמנו נפקדה בראש השנה, דהיינו, שעל ידי המלכת הקדוש ברוך ותפילותיה ביום זה היא נפקדה, ומשמעות ישועה זו – שינוי הטבע ממש.
ולאור האמור, נתבונן רגע מה עבר על כל אחד ואחד מאתנו, ומה עבר על הציבור במשך השנה היוצאת, על ארץ ישראל, על היהודים שבעולם. נשחזר את רגעי המלחמה האחרונה שעברנו, המלחמה שכל כך הגבילה את כולם והכניסה מיליון אנשים למקלטים באופן שלא יכלו לזוז לשום מקום, תחבולות, חטיפות של שלושה נערים שגרמה למהלך צבאי נרחב כל כך, טילים ואימה וחרדה על כל הציבור, כל המאורעות שהיו, ועוד שלאחרונה פתאום קם לו איזה ארגון טרור שמחריד את כל העולם באכזריות ברברית שלא הייתה נחלת האנושות זה מאות בשנים, וכל המאורעות האלו ששינו את המאזן הביטחוני במזרח התיכון – כל אלו נגזרו בראש השנה. מתוקף אותו ה"ראש", הושפעה כל השנה כולה. נפנים זאת ונדע עד כמה עוצמה טמונה ביום הזה.
הזדמנות לשינויים בראש השנה
הקב"ה טמן בתוך מעגל השנה זמנים שונים, ולכל עת סגולה מיוחדת משלו. וכדאיתא בספר הקדוש "יסוד העבודה" [ח"ד פ"א] בשם האר"י ז"ל: "שכל יום ויום ושעה שעה אינו דומה כל אחת לחברתה מיום בריאת העולם והלאה, וכן אינו דומה אדם לאדם מיום בריאת האדם והלאה, ואין אדם יכול לתקן מה שחברו מתקן וכו' ושייך הבירור לפי השנה ולפי היום ולפי השעה וכפי התדמות אותו האדם". והנה נתן לנו הקב"ה את יום ראש השנה, וגילו לנו חז"ל את משמעות זה היום "תחילת מעשיך", ולפי דברינו למדנו על העוצמה הגדולה ועל סגולת היום להגביה את האדם אל פסגות חדשות אליהם לא היה יכול להגיע בימי השנה הרגילים. ניתן את לבנו למעלת היום הקדוש וזכור כי ביום זה ניתנים לנו כוחות מיוחדים והארה סגולית שיורדת לעולם דווקא ביום קדוש זה.
יש לנו את ההזדמנות לשנות את כל החיים שלנו, ואת החיים של המשפחה שלנו, ואת החיים של כל כלל ישראל ושל כל העולם שלנו. נתפוש מעלות אלו בשני ידינו ונשקיע את כל ליבנו בתפילות ובמצוות של יום זה על מנת שנוכל לעלות מעלה מעלה בכל המעלות הטובות ולזכות לאור הצפון לנו ולנשמותינו.
[1] כדאיתא במדרש (ויקרא רבה פר' א) י' שמות נקראו לו למשה: ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח וכו'. אמר לו הקב''ה למשה: חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה ותקרא שמו משה. וכן דורש המדרש (שם) על הפסוק בדברי הימים (א, ד, יח) שמדבר על משה וכדאיתא התם: וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד, אמר ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה, משה לא היה בנך וקראתו בנך אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי שנאמר ''אלה בני בתיה'' וכו'. ע''כ.
[2] ומפליא הדבר שמכל שמות החג דלעיל בהערה דווקא השם "ראש השנה" הוא השגור בפינו. הרי בתורה במקומות רבים הוא נקרא יום "זכרון" ויום "תרועה" (כמובא בבמדבר (פרק כ"ט פסוק א') וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם; וכן בויקרא (פרק כ"ג פסוק כ"ד): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ". וכן בבמדבר (פרק י' פסוק י'): "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹקֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם"). ובפרט שמצוות היום המיוחדת הינה מצוות השופר, שמעלתה גדולה עד למאוד. מכל מקום דווקא השם "ראש השנה" שאינו מרמז על מצוות היום, הוא זה השגור בפינו. וצריך ליתן טעם כדלקמן.
[3] ונהגו לומר קטע זה בתפילת "פתח אליהו" אשר מקורה בהקדמה לתיקוני הזוהר שם, ושם מובא: "חסד - דרועא ימינא, גבורה - דרועא שמאלא, תפארת - גופא, נצח והוד - תרין שוקין, ויסוד - סיומא דגופא אות ברית קדש, מלכות - פה, תורה שבעל פה קרינן לה" וכו', עיי"ש.
[4] לדעת רבי אליעזר, בגמרא ראש השנה י' ע"ב, ושם בדף כ"ז ע"א, וזה טעם לנוסח התפילה בר"ה שאנחנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך".
[5] במסכת חגיגה דף י"ב ע"א, וז"ל: "דאמר רבי אלעזר אדם הראשון - מן הארץ עד לרקיע, שנאמר: 'למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ', וכיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר: 'אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה'. אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר: 'למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים', כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר: 'ותשת עלי כפכה".
[6] בראשית רבה (י"ב, ו'), וז"ל: "רבי יודן בשם רבי אבין אמר, כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן: זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופירות האילן, ומאורות. זיוו מנין? שנאמר: 'משנה פניו ותשלחהו'. חייו מנין? 'כי עפר אתה'. קומתו מנין? שנאמר: 'ויתחבא האדם ואשתו'. א"ר אבהו, באותו השעה גזעה קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה", עכ"ל.
[7] וכדאיתא בטור וז"ל (טור אורח חיים סימן תיז): "ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות: פסח - כנגד אברהם, דכתיב 'לושי ועשי עוגות', ופסח היה. שבועות - כנגד יצחק, שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק. סוכות - כנגד יעקב, דכתיב 'ולמקנהו עשה סוכות' ", ע"כ עיי"ש. מכאן, שמועדי ישראל באים לייצג מציאות רוחנית נשגבה, והארה מיוחדת שתחילתה באבות הקדושים.
[8] יבמות ס"ד ע"ב.