בנייני האומה. חג הסוכות תשפ"ה. שנה לאסון שמחת תורה. שנה למלחמה הקשה בארצנו הקדושה. אלפי בני משפחות 'שיח סוד' מתכנסים לאירוע 'שמחת בית השואבה' השנתי בהשתתפות גדולי הזמר כמיטב המסורת.
והפעם, חידוש מרענן. בעיצומו של המעמד הנרגש, אלפי המשתתפים חוברים ל'קולעוילם' המוני וסוחף של פנחס ביכלר על שיר הגאולה המיתולוגי שחובר על אדמת פולין בשנות הזעם ע"י רבי עזריאל פאסטאג הי"ד בואכה מחנות המוות, שעה קלה לפני עלותו בסערה השמימה על קידוש השם, ה'אני מאמין' המפורסם שהפך זה מכבר להמנון של העם היהודי מאז ועד היום.
לפני שפצחו בשירה לצלילי תזמורתו של בני לאופר, נטלו בידם אלפי החניכים את ה'שופרות' המיוחדים ותקעו ברמה תקיעה, שברים, תרועה ותקיעה גדולה, בתקווה וציפייה לשמוע בקרוב את קול שופרו של משיח. ואו אז, כאשר על הבמה הזמרים זאנוויל ויינברגר, בערי וועבר, אהרן רזאל וכמובן מקהלת 'מלכות', הלכה השירה ובקעה רקיעים ובזוך וטוהר שאין דומה זעקו כולם 'ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו'...