המדרשיר לפרשת "אחרי מות" נשען מצטט ומפתח את הפסוקים בויקרא י"ח -ה:
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'."
התורה נקראת תורת חיים, והאדם נדרש לשמור ולעשות את חוקיה ומשפטיה.
התורה מבטיחה חיים בכל מיני מובנים:
חיים כפשוטם (חיים ללא תורה הם מוות);
חיוּת, חיוניות, טעם ומשמעות שהיא מוסיפה לחיי אדם; התורה מחיה את האדם בכך שהיא מכניסה לחייו את האלוהים, שחי בתוך האדם. אדם שיש בו תורה הוא אדם שיש לו אלוהים;
תורת החיים לא רק מרווה ומחיה את נשמת אדם, אלא אף מעניקה לאדם חיי נצח, חיי העולם הבא; תורת החיים בעצם גם מחיה את אלוהים. במקום שאין תורה, השכינה אינה שורה, היא בעצם נמצאת בגלות.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי
אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי,
וָחַי אָנִי בָּהֶם, וָחַי אָנִי בָּהֶם
וָחַי אָנִי בָּהֶם, אֲנִי הַשֵּׁם.
חַיִּים בְּכָל מוּבָן,
חַיִּים כִּפְשׁוּטָם, חַיִּים עַכְשָׁו וְכָאן,
חַיִּים מְלֵאִים בְּאֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן,
חַיִּים חַיִּים מֵעַל הַזְּמַן.