מפרשת "ויחי" החותמת את ספר בראשית, יצא לי מדרשיר המזכיר אגדת ילדים, עם מסר חינוכי חשוב גם לימינו:
הברכה נמצאת איפה שיש אחדות ואחווה.
מנשה ואפרים היו האחים הראשונים עליהם מסופר בהיסטוריה היהודית, שלא רבו איש עם רעהו.למרות שהם גדלו בגלות ובתנאים רוחניים סביבתיים שפלים וקשים מאד.
(הייתכן שזהו הבסיס לעניין הידוע לנו עד היום שככל שהאיבה החיצונית המופגנת כלפי עם ישראל,כך גם מתגברת כנגדה האחווה והסולידריות בנו?)
גם כשאפרים הקטן זכה לבכורה מאת סבא יעקב ,עדיין נשמר השלום...ובכך לראשונה מערכת יחסים אידאלית קוטעת את רצף המחלוקות והאיבה שבין יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו,יוסף ואחיו.
כל האיבות הנ"ל לדאבונינו הרב, בעינן עומדות עד עצם היום הזה.
וכך אחוות מנשה ואפרים היא מקור הברכה והבסיס לבניין עם מאוחד ומבורך. והיא מנהג שנשתרש בעולם היהודי, שבו מברכים ההורים את ילדיהם ברגע הכי מקודש שבוע לפני סעודת ליל השבת.
הבנות מתברכות: "ישימך אלוהים כשרה רבקה רחל ולאה" ואילו הבנים מתברכים:"ישימך אלהים כאפרים וכמנשה."
דוד המלך (בספר תהילים קל"ג) מנציח את הרצון האלהי שמצוי עמוק בכוונת יעקב, בברכתו לאפרים ומנשה:
אין ברכה גדולה יותר משלום וסולידריות בין אחים: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"
ארז לונברג עוזר לי פה כהוגן באחוות הדואט, ושני בני האהובים (שהם גם אחים אוהבים בעצמם), אור ואוהב חממה, פוצחים בשירת אחווה שכזאת.
אחים אהובים:
(מילים ולחן: עובדיה חממה)
היה היה לפני הרבה שנים
עולם בראשית ,כך כתוב בספרים
שנאה וקנאה בו,מלחמות בין אחים
ויהי רע הדבר בעיניי אלהים
סבא ישראל,בא בימים
אסף אליו את כל הילדים
נפרד מהם, במילות נבואה וברכה
כל אחד ואחד לגילוי זכה
לסבא ישראל היו שני נכדים
בנים ליוסי ואוסי,הורים נכבדים
שצמחו מהקושי ועלו לגדולות
הרחק מהבית,בגוב אריות
אפי ומנש,בני טובים אוהבים
לראשונה בהיסטוריה(איזה יופי) אחים אהובים
לא פגע,לא ריב,לא חלילה קנאה
קבלו כל בחירה בעין טובה
ולכן הם שימשו לדוגמא ומופת
לדורות הבאים,בכל מקום,בכל עת
כאחים הראויים לבכורת הברכות
גם אם הקטן ליותר והגדול קצת פחות
(לא נורא....מה יש?!...קצת פחות...)
"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"
הנה מה טוב ומה תמים שבט אחים גם יחד...