השעה 5 לפנות בוקר, אנחנו צפופים בתוך הרכב הממוגן - הפנתר - כשעל הרצפה יושבים להם כבר כמה עצורים. אנחנו בדרך לאיתור נוסף. אני מקווה שזה האחרון כי הקור הירושלמי חודר עצמות, כי עייפים, כי אנחנו כבר כמה שעות עוברים מבית לבית בפעילות מתישה.
"תגיד", שאלתי את המפקד שישב קדימה בודק את המפות "כמה עוד יש?".
"יש יש. יש לנו עוד כמה".
"היה דחוף את כולם הלילה?", אני תוהה בייאוש.
הוא צוחק בקול אבל אומר לי ברצינות: "אני, מה אני לא רוצה לישון? אבל אולי המעצר הבא ימנע פיגוע. אין לנו את הפריבילגיה להתעצל".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אנחנו נוסעים בסמטאות, בעליות, בירידות. מפתיע כמה הרכב הזה מפלצת, עם כל הכובד שלו הוא מטפס את הכבישים התלולים בקלילות. הגענו ליעד. המפקד שברכב החפ"ק נותן את ההוראה וכולם פורקים במהירות. אנחנו מתלווים לכוח של כמה עשרות חיילים, לוחמים פלס"ר של גדוד תבור מפיקוד העורף. ביעד הזה, או במה שנקרא בשפה הצבאית 'איתור' יש הליכה ללכת.
יורדים בהליכה מבצעית מהירה עם חיפויים לכיוון המבנה, בית בן 3 קומות שנמצא לו מבודד באחת המורדות של הכפר. הלכנו לאור פנסים אדומים כשכל חייל סוחב את הציוד שלו, יש גם לוחמת שסוחבת אמצעי מיוחד לפריצת דלתות ולוחם נוסף עם תיק חובש ואלונקה לכל מקרה שלא יקרה.
לא הצלחנו להגיע בשקט, זו משפחה שמגדלת כמה כלבי בולדוג בתוך מבנה סמוך. הכלבים נבחו בטירוף. "איפתח אל באב", צעקו החיילים, "יאללה יאללה". אחרי כמה שניות הם פתחו. כולם מתכנסים לסלון, החיילים סורקים את הבית במהירות, באו לעכב נער החשוד בפעילות טרור. הוא לא מתנגד אבל האמא מתחילה לצעוק. יש חייל דרוזי המדבר איתה בערבית, מסביר לה בנחישות שאין כעת זמן להצגות, שתביא לו נעליים ומעיל ו"יאללהההה".
5 דקות בדיוק בכתובת ויצאנו. גם את כל הדרך חזור עשינו בהליכה מהירה עד הרכב הממוגן. נכנסים חזרה ושוב נסיעה. מתיש אבל הלוחמים בדרייב, אולי אפילו קצת אדישים.
"כמה יוצא לכם לעשות כזו פעילות?", שאלתי את אחת הלוחמות והיא ענתה לי שזה קורה כל הזמן.
"כל הזמן?"
"כן, לפחות פעמיים בשבוע"
"את רצינית, פעמיים בשבוע?"
"כן כן, לא תמיד יש לנו כל כך הרבה משימות ללילה, כל פעם גם אופי הפעולה משתנה, אבל תמיד יש מה לעשות".
קשה?
"וואלה זה שאלה שלא קשורה. זו לא שאלה לשאול חייל", אמרה במעין ביקורת, "זה מה שעושים, התרגלנו. בגלל שאני ערה כל הלילה שאר האנשים יכולים לקום בבוקר כמו בני אדם".
אז אולי הם התרגלו. אני אישית למרות שכבר חברתי לא פעם לכוחות, הופעתי מאוד. גם מהפעילות העצימה שחוויתי וגם מהיקף הפעילות. על פי הנתונים, חטיבת עציון הכוללת גם את העיר ביתר עילית, ביצעו מתחילת המלחמה יותר מ-3,700 פעולות התקפיות. יותר מפי 2.5 מהשנה הקודמת. רק בחודש האחרון, גדוד תבור אליו חברתי ביצעו עשרות מעצרים של מבוקשים ועיכבו עשרות חשודים לחקירה. זאת בנוסף לסריקות ברחבי הכפרים חיפש אמל"ח וחומרי הסתה, מארבים ופעילות שוטפת לאורך הגדירות.
מה זה פעילות עצימה?
כשקיבלתי את הפניה מדובר צה"ל על פעילות בכפר חוסאן הצמוד לביתר עילית לא הבנתי על מה מדובר, חשבתי שזו כתבה על העשייה של הצבא באזור ביתר ועל ההשתדלות הביטחונית. עניתי שאעשה את הכתבה מתוך חשיבה שכדאי גם להביא לידיעת הציבור, שרק נחשף לפיגועים ולאסונות רחמנא ליצלן, את ההשתדלות הביטחונית. לצערנו, כולם מכירים את רצח הילד הטהור יהושע אהרן טוביה שמחה הי"ד ועוד אין ספור אירועים של זריקות אבנים וירי. אבל רק כשהגעתי לבסיס ביתר וראיתי את ההתארגנות, הבנתי שמדובר על מעבר לסתם סיור על הגדר.
הפעילות יצאה לדרך ב-2 בלילה עם שיירה של ג'יפים, פנתרים ואמבולנס צה"לי. קדמה לכניסה ישיבת תדרוך והיערכות לכל הכוח. מה שמעניין הוא שמי שנתן תצפית אווירית היו דווקא מתנדבים תושבי העיר ביתר מארגון משמר.
אותי ציוותו למפקדת ר'. סמ"פ (סגן מפקד פלוגה) בפלוגת ונוס. עברנו תדרוך בטיחות, עלינו על מיגון - אפוד וקסדה, ויצאנו לדרך. היה קור כלבים ואני לבשתי מתחת האפוד 3 קפוצ'ונים שהיו לי ברכב. האיתור הראשון הסתיים בפירוק הדלת של הבית שנמצא ללא הדיירים. בבית השני ההורים סיפרו שהבן שלהם הוא מסומם והוא בכלל עצור על ידי הרשות הפלסטינית. בבית השלישי הכוח עיכב חשוד בטרור. גם ברביעי ובחמישי עוכבו חשודים.
כל איתור כזה דורש הגעה ליעד בשקט, חיפויים לאורך הרחוב, כניסה נקיה לבית ושליפת המבוקש. בחלק מהכתובות היה צריך לעשות הליכה רצינית ובחלקם היה צריך לפרוץ את דלת הכניסה. בבית אחד החשוד ניסה להתחבא אך נתפס, בבית אחר חשוד ניסה להתחזות לאחיו ואף התנהג באלימות, אך מול הנחישות והמקצועיות של הלוחמים - קשה להתחכם.
שלוש וחצי שעות של פעילות בהם הלוחמים עוברים מיעד ליעד, דורש יכולת פיזית ומנטלית. "בסך הכל עובדים יפה, אני התרשמתי מהמקצוענות של פלוגת ונוס", אמרתי לאחת הלוחמות במהלך הנסיעה.
היא צחקה: "כשהכל זורם, אז בסדר, אבל חייבים לשמור על מתח מקצועי כל הזמן. רגע אחד של אי שימת לב ואתה חוטף משהו מלמעלה. היו מקרים של מטענים. לכן חייב להיות דרוך, אין מקום לטעויות".
לא ידעתי שלוחמי פיקוד העורף מנהלים כאלו מבצעים...
"תראה, אני אישית רציתי להיות בפיקוד העורף. הציעו לי ברדלס, חיל גבולות, אבל אני רציתי פקע"ר שהוא גם מתמחה באיתור וחילוץ וגם פועל איפה שצריך. אולי בעבר היו כאן פלוגות אחרות אבל הם בעזה או בלבנון ואנחנו כאן עושים את העבודה, זה לא שיקולים שלי".
הבוקר עולה ואנחנו מתרכזים לקראת סיום בחצר המסגד המרכזית שבכפר. 25 מעוכבים ישובים בצד, נשלחים אחד אחד לתחקור אצל חוקר שאחראי על הכפר הזה. הוא חקר אחד אחד, מנסה להוציא מידע האמור לעזור בעצירת התארגנות טרור שהם יודעים שקיימת בכפר.
תוך כדי שאנחנו מחכים שהחוקר יסיים, תפסתי לשיחה את המפקדת ר', סמ"פ בפלוגת ביתר שפיקדה על המבצע.
אנחנו אחרי לילה די מאתגר. הייתי אתכם בפעילות ארוכה, 11 בתים של טרור. סיזיפי ומאתגר ממש. עד כמה זה קורה?
"כל לילה יש פעילות אחרת, פעם מעצרים, פעם תחקורים, פעם חיפוש אמל"ח. הכל לפי מה שצריך. הלילה ספציפית הייתה פעילות עצימה בעקבות אירועים שקרו על הציר. הנוכחות והפעילות שלנו מונעת מהמציאות להידרדר".
הפעילות כאן כפי שחוויתי היא גם קשה פיזית וגם קשה מנטלית. כל בית והסיפור שלו. איך הלוחמים והלוחמות מתמודדים?
"בסוף היום זו ההכשרה שלנו. 8 חודשים שלומדים לחימה בשטח בנוי, את כל הטולים של הלחימה ובסוף בגלל שאנחנו עושים את זה יום אחרי יום זה נהיה הרגל. העניין המנטלי והפיזי לא חושבים עליו. זה לא היה וואוו זה די רגיל".
אם עושים את הפעילות הזו לילה אחרי לילה, לכאורה הטרור לא נגמר, עוד ועוד מחבלים. זה לא מייאש?
"יש לוחמים שכאן מעל שנה וזה כן שוחק. אבל בסוף המטרה זה להוריד את הטרור ואנחנו כאן בכפר מול ומעל ביתר, כשאתה כאן ורואה על מה אתה שומר זה נותן משמעות!".
אתם נפגשים עם תושבי ביתר? מה אתם שומעים מהם?
"פחות נמצאים אתם בקשר, יותר עם חיילי הגמר שלהם. ואין באמת שיח".
נסיים בנימה אישית, אני מבין שאת ילידת ארצות הברית, לא היית אזרחית בכלל?
"נכון, אני עולה חדשה, עשיתי עליה למטרת גיוס".
למה? מה היה לך רע שם?
"בסוף זו המדינה והאנשים שלי. גם אם לא גרתי כאן הרגשתי שאני מחויבת בזה. הרגשתי שאני לא יכול לשבת בצד רק בגלל שאני גרה שם".
משפט לסיום, לצופי כיכר השבת תושבי ביתר עילית?
"אנחנו לא תמיד בחיכוך אתכם, לא מכירים אתכם במאה אחוז. אבל חשוב לי שתדעו שאנחנו עובדים קשה לילה אחרי לילה במטרה להוריד את הטרור בצירים וגם אם יש לפעמים שקורה אירועים, דברים שלפעמים בלתי נמנעים, שתדעו שאנחנו עובדים קשה לטפל בזה ואני רק מקווה שיהיה לכם טוב".
אוקי תודה. ותודה גם בשם תושבי ביתר, אני יודע שהם מעריכים.
• • •
הבוקר עולה, החוקר סיים את התחקירים. הוא יוצא ונותן נאום קצר בערבית. רובם משוחררים, חלקם נלקחים להמשך מעצר. אני עולה לרכב ונלקח חזרה לביתר, שם בכניסה החנתי את הרכב. הרחוב כבר מתחיל להתמלא באנשים בדרכם לתפילה או לעבודה. אין להם מושג על הלילה שעבר ועל אלו שרק עכשיו הולכים לישון ומתפללים לקום בבוקר כמו בן אדם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כתבת וודיאו מהפעילות תשודר בע"ה בתוכנית 'דבר ראשון' ביום ראשון הקרוב.