מנגנון הסיכולים הממוקדים הולך ותופס תאוצה רבה בשנים האחרונות, בהרבה מאוד שטחי עימות ביטחוניים ברחבי העולם. דרך סיכול זאת, אשר מקובל להתייחס אליה ככזו שפותחה על ידי ישראל, מהווה כיום כלי מרכזי במלחמה בטרור העולמי בו משתמשים צבאות רבים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הרגישות והמורכבות הגבוהות הקיימות בפעולות כירורגיות צבאיות אלו, נובעות בעיקר בשל הצורך לפגוע ברעים מבלי לפגוע בבלתי מעורבים. שיטת הסיכול הממוקד או הפגיעה המוקדמת בשמה האחר, נהגתה בדיוק לצורך איזון ושמירה על מינימום פגיעה באלו שלא נדרש לפגוע בהם, ולעומת זאת להפתיע את האויב בדיוק בזמן שהכי לא נוח לו.
הפרוטוקול המקובל הוא, שסיכול ממוקד הינו תקיפה מכוונת כנגד אדם ממטוס או מכלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם).
כמובן שסיכול ממוקד בזמן מלחמה שונה מחיסול מקדים בזמן רגיעה, מה שעשוי להביא למלחמה או לעצימותה.
המדיניות של ישראל לבצע חיסולים ברחבי העולם פרצה בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. בהוראת הממשלה פתח המוסד במבצע "זעם האל" לחסל את ראשי ארגון 'ספטמבר השחור' שהיה אחראי לטבח, וחיסל בעשור שלאחר מכן מחבלים בכירים רבים ברחבי אירופה והמזרח התיכון, כולל בפריז, ברומא ובבריסל.
מאז, ישראל חיסלה מאות בכירי טרור ומחבלים עם דם על הידיים, בכל רחבי העולם, במשימות שחלקן טרם פורסמו.
לאורך השנים, ידו הארוכה של המוסד כמו גם השב"כ וצה"ל על זרועותיו השונות הגיעו למקומות רבים בתחכום רב וסיכלו מחבלים שנחשבו לפצצות מתקתקות. מה שהקנה לישראל שם בינלאומי בעולם הביון והתעשיות הצבאיות.
ובאופן ממוקד לענייננו, שרשרת החיסולים המרתקת שהתרחשה בשבועיים האחרונים במסגרת המלחמה הניטשת בין ישראל לחיזבאללה, הציפה לתודעה התקשורתית בעוצמה רבה את יעילות הסיכולים הממוקדים או בשמה המשפטי "פעולה מונעת" כאשר הכוונה היא למניעת התרחשות טרור או פגיעה בחפים מפשע על ידי האובייקט המועמד לסיכול. בדרך כלל מתוך ארגוני הטרור המוכרים למערכת הביטחון וגופי המודיעין.
מקור הכינוי "סיכול ממוקד"
בקרב אנשי התקשורת מקובל לחשוב שהמושג הוטבע לפני כעשרים וארבע שנים, ככל הנראה על ידי יובל דיסקין - מי שהיה אז סגן ראש השב"כ, שהופקד על ידי הדרג המדיני לצמצם משמעותית את פילות הטרור הפלסטיני שאיים על ישראל.
אז, בתקופת האינתיפאדה השנייה שפרצה אחרי קריסת הסכמי אוסלו, אירועי טרור רבים הבעירו את רחובות ישראל והביאו למותם של אזרחים רבים והייתה תחושת חירום שחייבה למצוא פתרון מבצעי שתביא למפנה נגד ארגוני הטרור.
בתקופה זו החלה ישראל לעשות שימוש באמצעי לחימה מתוחכמים בביצוע הסיכולים הממוקדים כגון מסוקי תקיפה ומטוסי קרב.
עם זאת, חוקרי טרור מזכירים כי למעשה הסיכול הממוקד הראשון אותו ביצעו זרועות הביטחון של ישראל היה בשנה שקדמה להקמת המדינה.
כינויו המבצעי היה: "פקודת זרזיר", והוא ניתן על ידי ארגון ההגנה ללוחמיו במטרה לחסל מעל 20 אנשי טרור ערבים שפעלו ברחבי הארץ נגד יהודים. זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שבה תוכנן מבצע ארצי של "סיכולים ממוקדים", עם כללים מבצעיים.
לפי המידע ההיסטורי הזה, הנוהל שבו מבצעים פעולת חיסול ממוקדת לגורם טרור הוא אינו תולדה של אינתיפאדה או הסלמה ביטחונית אלא פרקטיקה שכבר בוצעה בעבר.
תחקיר קטן אחרי מערך הסיכולים הממוקדים חושף עולם שלם של דיונים ומרחב שיקולים שאת חלקם נוכל לסקר בתמציתיות.
מטרה
גורמי המודיעין מתכנסים לחידוד המטרה בביצוע תקיפה ממוקדת. ככל שהמטרה ברורה יותר ונוגעת באופן דחוף בסדר היום הביטחוני ככה קצב ההיערכות לסיכול יהיה יעיל יותר.
ולהמחשה: אינו דומה חיסול של גורם טרור בכיר ככל שיהיה לפני שקיימת מלחמה לבין חיסול תוך כדי המלחמה. כאשר מדובר בסיכול בזמן רגיעה שעשוי בסבירות גבוהה להדליק עימות צבאי השיקולים רחבים יותר. כמו חיסולו לפי כ-12 שנה ברצועת עזה, של רב המרצחים מוחמד ג'אברי שהוביל אז לעימות צבאי במבצע 'עמוד ענן'.
יעילות
אחד השיקולים המרכזיים בהחלטה האם לבצע סיכול ממוקד או פגיעה מוקדמת הוא נושא הרווח הישיר או העקיף מהפעולה, ולהמחשה: במידה וחיסולו של גורם הטרור יפגע באופן קשה בפעילות ארגונו המסוכן, תהיה בכך יעילות אסטרטגית שתצדיק את הפעולה למרות הסיכון שקיים בכך שיתפרץ עימות צבאי או הסלמה ביטחונית בתגובה לפעולה.
העברת מסר
פעמים רבות, מלבד הצורך המבצעי לסכל פצצה מתקתקת, יש מימד של העברת מסר חריף של הפחדה או הרתעה מדינית או ביטחונית נגד האויב. מתקפה הדומה להתרחשות הרחבה של פיצוץ אלפי הביפרים מעבירה מסר חריף ומהדהד של שיקום ההרתעה, הפחדת האויב, יצירת תחושה של נרדפות בקרב האויב וחיזוק המורל של הצד התוקף.
משמעות סמלית - מדינית
פעולות של סיכול ממוקד מצליחות לתעתע תוך כדי עימות צבאי ומסייעות לתדמית של המדינה התוקפת, יש בכך אמירה מדינית חשובה מאוד ומלבד היתרון הצבאי שעשוי לנבוע מאותה פעולה, ההשפעה הבינלאומית לעיתים חשובה לא פחות.
כך למשל עומדת לטובת ישראל העובדה שהיא מוכיחה יכולות מודיעיניות עצומות במאבק המסלים מול חיזבאללה ואיראן הרבה יותר ממה שרוב המדינות בעולם יכולות להכיל או לבצע.
התלבטות מול אפקטיביות
פרשנים ביטחוניים ומומחים לענייני צבא וביטחון מעידים כי הרבה מאוד החלטות על סיכולים של מחבלים המוגדרים פצצות מתקתקות, או סיכולים מהאוויר במיקומים מורכבים, מגיעות אחרי אינספור דיונים והתייחסויות לתוצאות של הפעולה.
"בכל תהליך הדיונים מרחפת השאלה האם החיסול יביא להעצמת הלחימה, האם בתגובה אליו יהיו ניסיונות לפיגועים שעשויים חלילה להצליח. ועד כמה הפגיעה באותם מחבלים תרתיע את ארגוני הטרור"
מחיר מול תועלת
לפעמים, זרועות הביטחון בישראל, ערוכות לתגובות שיגיעו אחרי החיסול הממוקד. ברוב מוחלט של המקרים ההחלטה האם לבצע את הפעולה מגיעה אחרי שהמשתתפים בדיונים הגיעו למסקנה שלמרות המחיר שעשוי להיות וההשלכות של ההסלמה - התועלת היא גבוהה יותר.
ניתן לציין הרבה מאוד דוגמאות, אך די אם נעקוב מקרוב בהקשרים אלו אחרי רצף האירועים והדיווחים המגיעים מחדרי הדיונים הביטחוניים בהם משתתפים חברי הקבינט המדיני ביטחוני - בראשות ראש הממשלה כמובן ואיתו שר הביטחון, המנווטים את הפעילות הצבאית בשטח של הדרג המבצעי.
רוב חוקרי הטרור מסכימים כי חיסול מנהיגי טרור בכירים פוגע ביכולת האופרטיבית של הארגונים, כשמדובר בארגונים קטנים כמו הג'יהאד האסלאמי בעזה התועלת רבה יותר.
מנגד, קיימת הסכמה בין החוקרים כי החיסולים מגבירים את המוטיבציה של המחבלים לפגוע בישראל, מה שעלול להפוך לחרב פיפיות ברגע שהיכולות המבצעיות משוקמות.
"חיסול הבכירים הוא הישג צבאי מדהים", אומר ד"ר (סא"ל במיל') עומר צנעני, ממכון 'מיתווים', "אבל בלי מהלך אסטרטגי רחב לא רק שהחיסולים לא ימונפו להכרעה במלחמה – הם עלולים לגרור אותנו למלחמה כוללת, בתנאים הגרועים ביותר האפשריים לישראל".
ועוד הערה לסיום, בהיבט של החלק המשפטי - כדי להבין את ההקשר של פסיקות בית המשפט העליון לנושא הסיכולים.
בהתאם להחלטת בג"ץ כל מקרה של סיכול ממוקד בו נפגעו אזרחים בלתי מעורבים צריך להגיע אל שולחנה של הוועדה שהוקמה לבחינת חוקיות הסיכולים. מצב זה נכון גם במקרים בהם הנזק האגבי שנגרם הינו מידתי וחוקי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
חשוב להבהיר בעניין זה כי עצם בחינת הסיכול על ידי הוועדה לא בא לטעון שהסיכול הינו בעייתי; ולאור ניסיון העבר, בהחלט ייתכנו מצבים בהם הוועדה תכריע שלא היו בנמצא חלופות פחות קטלניות שלא ניתן היה לראות בהן סיכון מוגזם לכוחות צה"ל.