על פי הדיווחים מוושינגטון, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נוטה לקבל את דרישתם של האמריקאים שכספי הסיוע הביטחוני האמריקאי ישמשו לרכישת ציוד ביטחוני אמריקאי בלבד. זאת בשונה מהמצב הנוכחי, שבו חלק מהכספים שימשו לרכישת ציוד תוצרת ישראל.
בישראל טוענים שהתנאי הזה, שלא ניתן לאף מדינה אחרת שמקבלת סיוע אמריקאי, הכרחי לשמירת היתרון הצבאי האיכותי על פני המדינות השכנות, כמו איראן, וכי הוצאתו מן ההסכם משמעתה אובדן אלפי מקומות עבודה בישראל. מעבר לעובדה שרכישת הציוד בישראל מכניסה כסף לתעשייה הצבאית שמפתחת מוצרים מתקדמים מהם נהנים בסופו של דבר גם האמריקאים.
עד עתה נאבק נתניהו על הסעיף הזה אך על פי גורמים בשני הצדדים, ככל הנראה החליט ראש הממשלה שעדיף לישראל לחתום על הסכם עם אובמה מאשר לחכות לממשל הבא. נתניהו מעדיף לתת לממשל הנוכחי את ההזדמנות להוכיח קבל עם ועדה לפני הבחירות כי דווקא הדמוקרטים תומכים בישראל בצורה רחבה והוא חושש שגם אם טראמפ ינצח בבחירות הוא לא יתלהב להעביר כספים לישראל.
על פי הדיווחים, ישנה מחלוקת נוספת בין הצדדים, רצונה של ארצות הברית לבטל את הסעיף המאפשר לישראל להוציא כ-400 מיליון דולר לשנה על דלקים.
ראש הממשלה שלח את מ"מ מקום ראש המטה לביטחון הלאומי, יעקב נגל, לוושינגטון בתקווה שיצליח לסכם עם האמריקאים על מזכר הבנות חדש שיגדיל את הסיוע. גורם אמריקאי שב והזכיר את המחויבות של ממשל אובמה להעניק לישראל את הסיוע הגדול ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. ככל הנראה, סכום הסיוע יעמוד על 3.7-3.4 מיליארד דולר לשנה, הרבה פחות מה-4 מיליארד שביקש נתניהו מלכתחילה אם כי סביר להניח שידע שלא יקבל סכום כזה.
מדובר בהסכם שיחול כמה שנים קדימה ולכן חשיבותו וחשיבות הפרטים שלו גדולה מאד. החלטה למנוע מאות מיליוני שקלים לתעשייה הצבאית בישראל משמעותה קשה מאד עבור אלפי עובדים שיאלצו ללכת הביתה או למצוא שווקים חדשים לייצור עבורם.