הניקיונות: הבעל הוא לא קורבן פסח

במאה העשרים ואחת – הכל מתנקה ביתר קלות. לכל כתם שצץ – יש פתרון שכמעט לא דורש מאמץ. מה שפעם היה גורם למפח נפש, היום עובר, מתנקה או מוחלף ללא רגשות אשם.

ואם נוצר סדק בקיר, מה אז? יבואו היצירתיים שבינינו ויאמרו כי ניתן להפוך כל דפקט לאפקט, ועם קצת צבע יהפכו אותו לקישוט מלבב.

רבים מאיתנו מנצלים את הכנות הרבות גם ככה לשיפוץ הבית, צביעה וסיוד הקירות על מנת להעלים את כל ה"שחור" שהצטבר במהלך השנה.

לו רק היינו יכולים לצבוע גם את קיר לבנו. יש הנוטים לטייח ולהעלים על רגשותיהם בחיוכים מדומים כלפי חוץ, אך בלב פנימה, עוד רגע ומתפוצץ הר הגעש. מנקים הכל, אך מה יהיה על הלב?

הפעם המאה ואחת

אז כן, גם בחיי הנישואין אנחנו מנסים לייפות וליישר כל בליטה המפריעה בדעה ש"חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם". אם אמרנו 50 פעם ולא עזר, אולי בפעם ה-60 יקרה הנס והדבר ישתנה. אם אמרנו 100 פעמים, אלי הפעם ה-101 תהיה זו שתשבור את גב הגמל – ואולי תרתי משמע...

לא עליך המלאכה לגמור

ישנם דברים אצל בן הזוג המוגדרים אצלנו ככתמים המעיבים על חיינו, דברים שמפריעים לנו להגיע אל האושר המיוחל. כתמים שאולי ראינו בעבר וחשבנו שיעברו בדרך ממילא וכאלו שצצו פתאום, כאילו להכעיס.
הבה נזכור, כי ישנם דברים אצל הבעל שהנם מציאות, שגם אם אינה אידיאלית ואולי אף אינה רצויה, נצטרך להתמודד איתה ולעבור איתה את הפסח ואף את החיים בכלל. לא כל דבר הוא בר שינוי ולא עלינו המלאכה לנסות לשנותם.

"אפקט" הסבון

דברים אלו, כדאי שנקבל אותם, לא רק מתוך השלמה עם דבר שכואב או מרגיז, אלא כדבר שניתן לאמצו ולמנף אותו לטובת הזוגיות.

בעין ישנם שני חלקים – שחור ולבן. הראיה מתבצעת דווקא מהחלק השחור. בחסידות מוסבר ההבדל בין ההסתכלות של ר' עקיבא לבין זו של נחום איש גמזו. ר' עקיבא ראה את המציאות הלא טובה, והיה לו ברור שרק כרגע זה לא טוב, אך בהמשך יתברר כי הכל לטובה. נחום איש גמזו לעומתו, ראה במציאות השלילית עצמה דבר טוב. המציאות ה"זו" עצמה - היא טובה.
במפעל סבונים מפורסם ארעה תקלה בפס ייצור מסויים ובכל הסבונים נוצר חור. רגע לפני שנזרקה כל הסחורה, העלה אחד העובדים רעיון והוחלט לייצא את הסחורה כפטנט – כיון שהסבון עם החור – הוא סבון צף. דברים רבים הומצאו מתוך טעות שקרתה והתפרשה כ"פשלה" שהפכה אחר כך להמצאה עולמית. אכן, נדרשת יצירתיות.

האתגר: לקבל אותו כמו שהוא

אם נבין שלא נצליח לשנות דברים שהם אופי אלא הדבר היחיד שיקרה הוא תחושה רעה שתתקבל אצל האחר שאומרת: "אתה לא ראוי ולא אהוב אם אתה לא כמוני", ונשלים עם השוני שאנחנו כל כך מנסות להלחם בו, דיינו.

זהו אחד האתגרים הגדולים של נישואין. אנחנו שונים מטבע היותנו שני בני אדם ולא התחתנו על מנת להיות זהים. בקשר נישואין צריך כל אחד להרחיב את עצמו ולפתח את אישיותו דווקא בזכות תכונותיו ואופיו השונה של בן הזוג. אשה שלא יכולה לסבול את האיחורים וחוסר הארגון של בעלה בכל הנוגע לזמנים ותוכניות יכולה מצד אחד להלחם בו עד חורמה, לגנותו ולהשפילו בכל פעם שמתנהג אחרת ממה שהיא היתה עושה. היא יכולה , מצד שני, ללמוד לקבל כי הוא לא יהיה ולא צריך להיות בדיוק כמוה, והוא עדיין ראוי ומקובל ובנוסף לאמץ לעצמה ולקשר קצת "זרימה".

הכותבת מרב לביא היא יועצת נישואין, מרצה ומנחת סדנאות בנושא זוגיות

mlavi.lichyot@gmail.com