הראשונים שנתנו מענה מידי ובלמו את המחבלים ימ"ש מלהתקדם לכיוון המרכז, היו כוחות המשטרה. בחירוף נפש ובגבורה, הם פרסו מחסומים, התעמתו עם המחבלים בקרבות פנים אל פנים ובחסדי שמיים בלמו אותם.
מי שהיה שם לצידם ברגעים הקשים וגם היום, בשבוע השלישי למלחמה, עת המצב נרגע מעט, היו רבני היחידות השונות במשטרה. הרבנים אינם פוסקים מלעודד, לנחם ולהפיח תקווה.
אנו משוחחים עם הרב ראובן כמיל, רב פקד רב מחוז דרום, האמון על הנעשה במחוז בנושאי יהדות מאשדוד ועד אילת, על מנת לשמוע ממנו על העבודה המסיבית סביב השעון בתקופה זו.
איפה המלחמה תפסה אותך?
"היו אזעקת בבאר שבע, שם הייתי", פותח הרב כמיל, "אזעקה ראשונה ושניה. בשלישית אתה מבין שזה משהו מיוחד. ידענו אומנם שהיה להם (למחבלים ימ"ש. א"ט) תרגיל על חדירת מחבלים אבל לא ציפו לכזאת כמות. היה נראה שהולך משהו. צעדתי ברגל למטה המחוז שלנו, ראיתי את הכוחות והבנתי את גדול הבעיה".
הרב ממשיך ומספר על השבת, חג שמחת תורה: "חיזקנו את השוטרים במהלך השבת. הרב הראשי למשטרה הבין את גודל האירוע עוד בראשיתו והקים את חמ"ל הרבנות שהוקם במטה הארצי. הוא חילק את הצוות. חלק יהיו בשורה, לתת טיפול ומענה זריז לשוטרים והלוחמים שהיו בשטח. חלק היו בהלוויות וחלק מסתובבים בשטח ומחזקים את השוטרים הפרוסים.
"יש הרבה שוטרים שיש להם חברים שנפלו לידם בקרב, הי"ד. הם היו צריכים כוחות מחודשים כדי להרים את הראש למעלה. הרבנים המסורים דואגים להרים להם את המורל בדברי אמונה וחיזוק".
הרב כמיל ממשיך ומספר על מוצאי חג שמחת תורה. "מיד בצאת החג יצאתי לתחנת אופקים. לשדרות כבר אסור היה להיכנס. באופקים היו עשר גופות של שוטרים שנפלו באזור ומשכו אותם לתחנה. משם פינינו אותם למרכז החללים באופקים. שם כבר היו שבעים גופות של אזרחים.
"עשינו יחד סיור עם המז"פ ואנשי זק"א כאשר כולם עובדים יחד מהלב במסירות נפש".
תוכל לתאר את התחושה באוויר?
"עובדים כמו רובוטים, לא מכניסים רגש", עונה הרב כמיל, "ברגע שמשאית נוסעת אומרים קדיש ורק אז נותנים לרגש לעבוד. קשה לעכל".
מתוך השבועיים הקשים שעברנו, איזה רגע לעולם לא תשכח?
"ליווינו משפחה של שוטר שנפל להלוויה. נתתי למשפחה לעשות זיהוי. האישה אומרת לי: 'לא האמנתי שאראה אותך גם כאן'. לא בדיוק הבנתי מה היא אמרה והסבירו לי שאני חיתנתי אותם לפני עשור. עכשיו אני כאן בשביל לקבור את בעלה. זה הפיל אותי. אבל אוספים כוחות ויוצאים להלוויה שמתחילה", עונה הרב כמיל בגילוי לב.
ומה אומרים בהלוויות?
"בהלוויות אתה מדבר על המעלה בכך שהם, השוטרים, מסרו את עצמם. הם נלחמו בחירוף נפש. אילולי השוטרים האלה הם היו מגיעים בקלות לבאר שבע, אשקלון ואשדוד. היו להם מפות של ערי המרכז. המחבלים תכננו את זה לפרטי פרטים".
"השוטרים מנעו מהם בגופם שיתקרבו למרכז. הם חתרו לאש ולא פחדו", מציין הרב כמיל ומוסיף: "אנחנו עדיין מסיימים את 'השבעה' של אחרוני הנרצחים. בהמשך אולי נעשה עצרת גדולה, נראה האם זה יהיה אפשרי בהתאם לנסיבות".
במה עוסק הרב בימים אלו?
"נכון לעכשיו השוטרים מתוחים מקצה לקצה במחסומים השונים. אנחנו עוברים ביניהם ומחזקים אותם. זה באמת מחזיק אותם.
"כמו כן, רובם של משפחות השוטרים פונו ממקומותיהם. אנחנו עוברים ביניהם ומחזקים אותם. פתחנו קייטנות לילדי השוטרים ואנו עושים הכל על מנת לדאוג למשפחה עד כמה שניתן".
מה המסר של הרב לקוראים בתקופה כזאת?
"מה שהדהים אותי וטלטל אותי זה שקברנו את מיטב לוחמינו מכל הסוגים ימנים, שמאלנים, ספרדים, אשכנזים, באמת מכל הקצוות ובכל הלוויה מחדש עומדים ההורים - מאיזה מגזר שלא יהיו – וזועקים: 'עם ישראל צריך להיות מאוחד'. זה תפס אותי ואני מעביר את זה הלאה גם לקוראים היקרים", חותם הרב כמיל את שיחתנו.