פסח: מהי המטרה האמיתית של ליל הסדר?

בשנה מעוברת כמו השנה, נוהגים לקרוא את פרשת ״מצורע״ סמוך לחג הפסח, אך בשנים רגילות נוהגים לקרוא את פרשת ״צו״ סמוך לחג הפסח, וכן כתב ה״טור״, שחייבים להקפיד לקרוא את פרשת ״צו״ לפני פסח.

מהו הקשר בין פרשת ״צו״ לליל הסדר?

בפרשת ״צו״ מוזכר הפסוק: ״אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן על חלות לחם חמץ יקריב קורבנו על זבח תודת שלמיו״.

״אם על תודה יקריבנו״ מסביר רש״י שאם הוא מקריב את הקורבן על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים - שהגיעו ליבשה בשלום, הולכי מדבריות - שהגיעו בשלום למקום ישוב, חבושי בית האסורים - שיצאו לחופשי וחולה שנתרפא, על אלה נאמר במיוחד שצריכים להודות, שכתוב בהן: ״יודו להשם חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה״. (תהילים קז).

אם נדר מישהו להביא קורבן שלמים על אחד מארבעת הדברים המוזכרים כאן שיש להודות עליהם, נקרא הקורבן ״שלמי תודה״ ודיניו שונים משאר ה״שלמים״ כיוון שעם קורבן שלמי התודה צריכים להביא גם לחם.

למעשה צריכים להביא ארבעה מיני לחמים.

שלושה מהם: חלות רקיקין ורבוכה - הם מיני מצה.

המין הרביעי הוא חמץ כמו שנאמר: ״על חלות לחם חמץ..״.

כך אומר ה״טור״, שלושת המצות שנמצאות על שולחן ליל הסדר, הם זכר לשלושת סוגי לחם המצות שהביאו יחד עם קורבן התודה.

זהו רק אחד מהדברים שקושרים את פרשת ״צו״ לפסח.

2.

בליל הסדר מצווים אנו לשתות ארבעה כוסות יין, מדוע?

כתוב בירושלמי, ״אמר ר׳ הונא כנגד ארבע לשונות גאולה האמורים בגלות מצרים, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי״.

נשאלת השאלה, מדוע דווקא יין ולא מאכל אחר?

כיוון שבשאר המאכלים אין חידוש בין אכילה לאכילה, הכל אותו טעם ומרגיש לגוף אותו דבר.

חוץ מהיין שכל לגימה מגבירה את ההשפעה, בגדר מוסיף והולך.

עוד צריך לבדוק, מדוע שותים שתי כוסות לפני ״שולחן עורך״ ושתיים לאחריו.

כתוב בגמרא במסכת ברכות (דף נד:), ״אמר ר׳ יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים.

ה״מהרש״א״ שם אומר שכנגד ארבעת הדברים האלו שותים בליל בסדר ארבע כוסות, כי ביציאת מצרים היה לנו את כל ארבעת הניסים.

יצאנו ממצרים, עברנו את ים סוף, הלכנו במדבר ונתרפאנו בהר סיני.

הכוס הראשונה היא כנגד כנגד עוברי ימים, שירדו לים סוף ועלו ממנו ונתעשרו מביזת הים ועל זה אמרו יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם ועל זה אמרו שירה.

הכוס הראשונה היא על בקידוש, שם אנו אומרים ״זכר ליציאת מצרים״.

המהרש״א מסביר ש״זכר ליציאת מצרים״ הכוונה על היציאה מים סוף.

מעניין לראות שהמהרש״א מקשר בין ״זכר ליציאת מצרים״ רק לאחר היציאה מים סוף, ומדוע?

כיוון שעד שלא ראו עם ישראל את גופות המצרים נפלטות מהים, לא הרגישו עדיין משוחררים באמת, כי פחדו שהמצרים עלולים לצאת אחריהם.

זאת גם הסיבה שכתוב ״יציאת מצרים״ ולא כמו שלכאורה היה צריך להיות כתוב״ ״היציאה ממצרים״. ״יציאת מצרים״ - יציאת המצרים והשפעתם לגמרי מעם ישראל, וזה קרה רק לאחר שראו אותם מתים.

הכוס השניה כנגד ״הולכי מדבריות״, שם במדבר קיבלו בני ישראל מתנות טובות, קיבלו את ה״מן״, קיבלו את ״בארה של מרים״, קיבלו את ה״שליו״.

על דברים אלו אמרו שירה - שירת הבאר.

הכוס השלישית כנגד ״חולה שנתרפא״.

ידוע הדבר שלאדם חולה אין תאבון לאכול, והנה פה ב״שולחן עורך״ יושבים אנו בריאים עם תאבון.

הכוס הרביעית כנגד חבוש שיצא מבית האסורים, לאחר שכבשו את הארץ, רק אז הוסר לגמרי עול המצרים מעל ישראל.

לפי זה אפשר גם להבין מדוע שניים מתוך הארבע נאמרו בלשון ״הווה״ ושניים בלשון ״עבר״.

״יורדי הים״ ו״הולכי מדברות״ - לשון הווה.

מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים - בלשון עבר.

כיון ששניים מהמקרים קרו בזמן זה של פסח שהוא המקום והזמן העיקריים להגיד לקב״ה תודה, הלכנו במדבר וניצלנו בקריעת ים סוף.

3:

גם ״הגאון מוילנה״ מסביר מדוע כל ליל הסדר סובב סביב לארבע?

ארבע קושיות, ארבע כוסות, כנגד ארבעה בנים, ארבע פעמים ״כזית״, ארבע לשונות ״ברוך״, ברוך המקום, ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא.

כי כל ליל הסדר מכוון כנגד ״ארבעה צריכים להודות״, וחובה עלינו לזכור את זה.

ב״שולחן ערוך״ אומר שיש לארבעת הדברים סימן בפסוק: ״וכל החיים יודוך סלע..״, ״חיים״ - ראשי תיבות חבוש, יסורין, ים, מדבר.

יוצא שבמצרים היו לישראל את כל הארבע.

4:

בספר ״אוזניים לתורה״ שואל, מדוע בקורבן שלמי תודה, מתוך ארבעת הלחמים שמביאים עם הקורבן, יש שלושה סוגים של מצה ואחד של חמץ.

ומסביר שמצה לא מתקלקלת לעולם, לעומת החמץ שמחמיץ ומתקלקל מהר.

בשלושה מהמקרים לא קרה לגוף שלנו עצמו שום דבר.

עוברי ימים ומדברות וכן חבוש שיצא מבית האסורים, אומנם יצאו מכלל סכנה, היו בצער גדול, אבל גופם לא נפגע, כנגדן מביאים עם קורבן התודה את שלושת סוגי המצה שתכונתה היא לא להתקלקל.

לעומת זאת במקרה הרביעי, חולה שנתרפא, הנזק היה בגופו ממש והוא בגדר גוף שהחמיץ, כנגדו מביאים את הסוג הרביעי בין ארבעת הלחמים, את לחם החמץ שתכונתו להתקלקל.

5:

״שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה..״

שואל ה״אברבנאל״, בכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה?

מתי אנחנו אוכלים ביחד חמץ ומצה?? במשך השנה לא אוכלים מצות ובפסח לא אוכלים חמץ.

מסביר ה״אברבנאל״ שהבן שואל את אביו, אם כמו שאמרת שליל הסדר הוא כנגד ארבעה מקרים שצריכים להודות בהם ולהביא שלמי תודה וארבעה סוגי לחם, אם כן תמיד יש בקורבן תודה סוגי לחמים של חמץ ומצה, מדוע פה יש על השולחן רק שלוש מצות, איפה הלחם הרביעי שיהיה כנגד המקרה הרביעי, כמו שיש תמיד בקורבן תודה?

על זה עונה לו האבא, שעוד מעט יגיע חג השבועות ושם נשלים את הלחם הרביעי, שם יהיה קורבן שתי הלחם.

שלושה דברים קשורים לנו לעכשיו, יציאת מצרים, קריעת ים סוף וההליכה מדבר.

אבל הרביעי, חולה שנתרפא, קרה לנו בהר סיני בקבלת התורה, שם ריפא הקב״ה את כל עם ישראל.

שלושה קשורים לפסח והרביעי לשבועות.

בספר ״מגיד צדק״ אומר על דברי הגאון מוילנה שמקשר בין ארבעת המקרים לליל הסדר, שגם המקרה הרביעי של חולה שנתרפא קשור לעכשיו, לזמן של מצרים, כיון שהחולי המדובר הוא לא על חולי הגוף אלא על חולי הנפש.

הנפשות של עם ישראל בהיותם במצרים היו חולות ופצועות בגלל קושי העבודה והגזרות הקשות.

גם הקירבה וההתעסקות בעבודה זרה גרמה לנפש שלהם לחלות.

6:

בספר ״באר צבי״ מסביר, שאם ארבעת הכוסות הם כנגד ארבעת המקרים וכנגד ארבע לשונות הגאולה - והוצאתי והצלחתי וגאלתי ולקחתי, אם כן,

ו״הוצאתי״ מכוון כנגד ההודיה של חבוש שיצא מבית האסורים, כנגד בני ישראל שיצאו ממצרים.

ו״הצלתי״ - מכוון כנגד ההודיה של חולה שנתרפא, כנגד בני ישראל שעבדו בפרך בעבודה קשה שעשתה אותם חולים ובעלי מומים מבחינה גופנית, ויותר מזה, הזיקה לנפשם.

ו״גאלתי״ - מכוון כנגד ההודיה של עוברי ימים, כנגד עם ישראל שעבר את ים סוף.

ו״לקחתי״ - מכוון כנגד ההודיה של עוברי מדבריות, כנגד הסבל שעבר עם ישראל במדבר בדרכו לקראת קבלת התורה.

עכשיו אפשר להבין את מה ששאלנו קודם, מדוע מחולקים הכוסות שתיים לפני ״שולחן עורך״ ושתיים לאחרי.

שתי כוסות לפני שולחן עורך - מודים על מה שסבלנו כשהיינו במצרים, היינו חולים בבית האסורים.

שתי כוסות אחרי שולחן עורך - מודים על מה שסבלנו לאחר שיצאנו ממצרים - עברנו את המדבר ואת הים.

7:

עוד מסביר בספר ״באר צבי״ שגם ארבעת הקושיות קשורות לארבע הודאות.

בכל הלילות אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה - כגד מה שיצאנו ממצרים מבית האסורים בחיפזון ולא הספיק הבצק להחמיץ ולכן אכלנו מצות.

שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, הלילה הזה מרור - כנגד החולי שנגרם לנו מהיסורים ועבודת פרך שעברנו.

שבכל הלילות אין אני מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים - כנגד קריעת ים סוף, שם התחילה ההצלה ברגע שהטבלנו את גופנו בים סוף, רק אז קרע הקב״ה את הים, לכן מטבילים כרפס במי מלח.

שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים ובין מסובים - כנגד ההליכה במדבר וקבלת התורה, אנו מסובים עכשיו דרך חירות, ואין בין חורין אלא מי שעוסק בתורה.

8:

ה״אבודרהם״ שואל, מדוע היא נקראת ״הגדה של פסח״, מדוע לא ״המשנה של פסח״ למשל.

ומסביר, כי כל פרשת ההגדה נלקחה מ״פרשת הביכורים״ שם מלמדת אותנו התורה את חשיבות אמירת התודה, שם מזהירה אותנו התורה שלא נהיה כפויי טובה, שם הוא המקור לכל נושא ההודיה, שם כתוב ״ובאת אל הכהן.. ואמרת אליו הגדתי היום לה׳ אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו, וענית ואמרת לפני ה׳ אלוקיך ארמי עובד אבי וירד מצרימה.. וירעו אותנו המצרים ויענונו.. ונצעק אל ה׳.. ויוצאנו ה׳.. ויביאנו אל המקום הזה..״ וכו׳ וכו׳.

פרשת ההגדה מקורה בפרשת הביכורים - וענית ואמרת שאתה לא כפוי טובה, שאתה יודע להגיד תודה.

עכשיו גם מובן מדוע קוראים בליל הסדר מפרשת הביכורים ולא מאחת הפרשות שמות, וארא, בא, בשלח, כי שם אין הודיה לקב״ה, שם רק מסופר מה היה, ההודיה נמצאת בפרשת הביכורים.

מטרת ליל הסדר היא להודות לקב״ה על מה שהיה, לא לספר את מה שהיה.

9:

בגמרא ב״פסחים״ מסופר ששאל ר׳ נחמן את דרו עבדו, מה עושה עבד כשהאדון שיחרר אותו ונתן לו כסף וזהב?

ענה לו דרו העבד, שבמקרה כזה חובה עליו להודות ולשבח את האדון.

אמר לו ר׳ נחמן: ״פטרתני מלהגיד מה נשתנה ומייד פתח בעבדים היינו״.

אם כן חשוב לדעת, מה מטרת הלילה הזה? לשבח ולהודות לקב״ה.

ברמב״ם כתוב שמצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, בליל ט׳ו בניסן בתחילת הלילה, מצווה על כל אחד לספר כפי צחות לשון המספר, וראוי להוסיף ולהאריך בדברי הגדה של שבח והודיה כמה שיותר, שכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

גם ב״ספר החינוך״ כתוב שמצווה לספר ביציאת מצרים כל אחד כפי צחות לשונו ולהלל ולשבח על הניסים שעשה לנו הקב״ה.

אמנם יש לנו את ההגדה, אבל כשאנחנו קוראים אותה במהירות וללא מחשבה וכוונה, כאילו זה סיפור שקרה למישהו אחר, אנו מפספסים את עיקרו של ליל הסדר.

לכן בנוסף לאמירת ההגדה עלינו להוסיף דברים משלנו, במילים שלנו, כל אחד כפי צחות לשונו.

כשאדם מספר בעצמו על דבר נורא שקרה לו ואיך הוא ניצל, הוא מספר את הסיפור בשיא הלהט וההתלהבות, רואים עליו שהוא נרגש, שהוא חי את את אותם רגעים.

אבל אחד ששמע את הסיפור מבעל המעשה, כשילך לספר על המעשה למישהו אחר, הוא יספר כבר אחרת בלי התלהבות ויחסוך במילים ונקודות חשובות של הסיפור.

10:

בליל הסדר יש לנו משימה חשובה, להרגיש ולספר על מה שקרה לנו במצרים ממש כאילו זה קרה לנו עצמנו. רק אדם שחי את סיפור יציאת מצרים, יוכל לספר אותו ברגש והתלהבות, עם המון חיות.

אדם שרק קורה את המגילה כמקריא טקסט, לא יכול לספר אותה בהתלהבות.

לכן גם הרמב״ם וגם החינוך אומרים שכל אחד יוסיף משלו כפי צחות לשונו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.

המדרש ב״ילקוט שמעוני״ אומר על הפסוק ״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״ - אין לישראל איך לשלם לקב״ה אלא הודיה בלבד, להגיד תורה רבה, זהו, שנאמר ״קלי אתה ואודך אלוקי וארוממך״.

הלילה הזה הוא לא כדי לזכור את יציאת מצרים, אלא הודיה על יציאת מצרים ועל כל דבר טוב שעשה לנו הקב״ה, שהוציאנו ממצרים ועשה בהם שפטים ועשה באלוהיהם והרג את בכוריהם וכו׳ וכו׳.

מי שיודע להודות על העבר, יקבל גם בהמשך.

ב״מודים דרבנן״ אנחנו אומרים ״על שהחייתנו וקימתנו״ לשון עבר - רק אז ״כן תחינו ותקימנו״ - בעתיד.

11:

מובא בשם ה״חתם סופר״, שכשאלקנא ראה את חנה בוכה, שאל אותה ״למה תבכי״, ענתה לו בגלל שאין לה ילדים.

ענה לה אלקנא, הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים.

לכאורה איזו תשובה הוא נותן לה, מה זה קשור שהוא בעלה לזה שאין לה ילדים.

אלא ששאל אותה אלקנה, האם פעם הודית עלי? על בעלך אלקנה? האם פעם אמרת תודה לקב״ה?

אם לא, איך תבקשי על ילדים אם לא אמרת קודם הודיה על הבעל?

זה מה שענה לה ״הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים״.

12:

במחזור של פסח, כשמגיעים ל״מה נשתנה״, כתובה הוראה, ״כאן הבן שואל״.

מדוע, הרי אם אין לו בנים האשה שואלת, אין לו אשה הוא עצמו שואל, אז מדוע מציינים במיוחד ״כאן הבן שואל״?

אלא שכאן כל אחד מאיתנו, הבנים של הקב״ה, יכולים לשאול אותו שאלות ותהיות, למה לזה יש כך וכך ולי אין,

למה הוא עשיר ואני עני, למה פה ולמה שם.

כאן הבן שואל - כל אחד ואחד מאיתנו .

13:

לסיום, מיהו הראשון שהודה לקב״ה, מיהו הראשון שהקריב קורבן תודה?

נח היה הראשון שהודה לקב״ה עם קורבן מיוחד.

נח עבר את כל ארבעת המקרים, היה בבית האסורים בתוך תיבה סגורה ללא יכולת לצאת, הלך במדבריות ברגל מהרי אררט ועד להר למוריה כדי להקריב שם קורבן תודה.

היה חולה ופצוע בתיבה כמו שמופיע במדרש עם האריה שפצע אותו, וכמובן עבר את הים הגדול.

(דברים נפלאים אלו שמעתי באחד השיעורים המיוחדים של הדרשן הרב ברוך רוזנבלום)

לא לשכוח בליל הסדר הזה להודות ולהלל מכל הלב את הקב״ה, כי זה מגיע לו.

בברכת חג שמח

עמירן דביר (דבורקין) הלוי