בליל ה'סדר' יורדת הארה אלוקית שיכולה להפוך כל 'חושך' - לאור גדול. הקב"ה יורד בכבודו לגאול את מי שרוצה להיגאל: "אני ולא מלאך... אני ולא שרף". וזהו הפתח לגאולת נפשנו - אסור לפספס!
רק פעם בשנה יורד אור כזה! ניתן לזכות ב'דעת חדשה', התחדשות הנשמה, ולמחוק אחת לתמיד את החמץ בליבנו, מדוע?
בלילה זה האמונה מאירה ומתעצמת מעבר לשכל, והידיעה שכל מה שקרה איתנו, היה רק רצון ה', ורצונו הלילה לגאול את נפשנו - כמו שגאל את אבותינו.
הלילה ניתן לקבל את 'מרורי' חיינו באהבה, ולקום מחדש עד שנזכה להודות ולהלל, כמו שמברכים על כוס היין השניה: "על גאולתנו ועל פדות נפשנו".
סימני ה'סדר' הם הדרך ליציאה ל'חירות הנפש':
קדש - הקידוש: באתי לפניך ריבונו של עולם - להתקדש, אנא – קדשני!
רצוני לחזור ולהתקרב אליך – עזור לי. רצוני לקדש את הגשמיות, וכך להעלות לך קרבן תודה, על כל הטוב שאתה גומל עימדי תמיד.
ורחץ: הפעולה המעשית הראשונה בהתקדשות. הידיים מרמזות על עשייה, לא לחינם אנו שמים בימים אלו כפפות על הידיים.
הידיים גם מסמלות את ה'כחי ועוצם ידי' - עשייה ,שליטה - כוחנות. נטילת הידיים מלמדת גם - 'להרפות ידיים', לבטוח במלך העולם (לשון 'ביה אנא רחיץ'), הנטילה מעבירה את הידיים ממצב של עשייה ו'כוחי ועוצם ידי', למצב של בטחון והישענות על מלך העולם.
כרפס: ירק סתמי, לא ממש טעים, וכמה צריך לאכול? פחות מכזית. כ"כ קצת? כן! התחלנו לעשות שינויים, הדרך תיקח קצת זמן, סבלנות, לא לדאוג, לא תמיד התוצאה מיידית, בהמשך עוד נגיע לסעודת מלכים...
מה הטוב בתהליך? בכרפס? הצבע הירוק! ראשית הפריחה, השגשוג וההתחדשות, יגיעו עוד ימים יותר פורחים...
יחץ: החצי הקטן של המצה נשאר בקערה, והחלק הגדול מוצפן. למה דווקא החלק הקטן נשאר? אנו בדרך לגדול, להשתנות, אך, אנו עדיין קטנים...
החלק הגדול יגיע בהמשך, אנו עוד נגדל – ובגדול! אנו דומים למצה שבורה - זה בסדר, זה חלק - מה'סדר'! שבורים ושבריריים, אין בנייה בלי סתירה, רק מתוך השבירה והחושך – גדלים וצומחים.
מגיד: עכשו הזמן לדבר ולספר, בעזרת כוח הדיבור של פסח – פה סח - ניגאל. האדם חייב לספר לעצמו: מי אני באמת? מה אני רוצה? חולם? לאיפה אני שואף להגיע? יש יעד? מה החזון?
בכוח הדיבור ניתן לברוא עולמות, הקב"ה ברא את העולם במאמר פיו, ואנו 'חלק אלוק ממעל', 'חתיכת' אלוקות ממש.
רחצה: השינוי מתחיל להיות מורגש, אנו מטהרים את ידינו שוב, ממקום יותר נקי מבראשונה - נתחדש ונתקדש.
ה'רחצה' בכיור האמונה והבטחון במלך עולם, להגיע להכרה שצריל לברך ב'שם ומלכות'.
מוציא מצה: המצה מורכבת ממים וקמח, בלי אוויר ו'אגו' מנופח, ככה ה' רוצה אותנו. המצה נאכלת בחתיכות קטנות, היא מסמלת שכל הטוב שאנו עושים, מזכך אותנו בכל פעם מחדש.
המצה, מהותה: אמונה ורפואה, אכילת מצה ביכולתה להזרים לאדם אמונה שתצמיח לו רפואה אמיתית ויציבה.
המצה – לחם עוני, אנו - עניים ב'דעת, ה'סדר' האלוקי יעשיר את דעתנו - בדעת האלוקית.
מרור: 'אם קשה לך - סימן שאתה בעלייה', מוכר? הדרך לגאולה עוברת דרך מרורים. אולי אלו אתגרים?
המרור נאכל ב'מידה' מדוייקת, האדם לא יקבל מרורים מעבר למה שנגזר עליו משמים, הכל מדוד! מושגח ומדויק להפליא, איך נזכור זאת כל השנה?
ב'ליל הסדר' מברכים על המרור, כי מבינים שהוא חלק מה'סדר' האלוקי, ואי אפשר בלעדיו, כי הוא הדרך לגאולה.
כורך: חיבור בין המרור והמצה, הוא החיבור בין הטוב והרע - הקושי והגאולה. חיבור ניגודים הוא קשה – למרות שדווקא הניגודים משלימים.
המצה – קדושה, ובענווה מסכימה להתחבר למרור, בלי שאלות מיותרות, נלמד ממנה? כריכת המצה והמרור יוצר שלמות מדוייקת וברורה, האם נצליח?
שולחן עורך: הגאולה בדרך, הכנעה וויתור מרוממים אותנו מעשית הרצון אישי לעשיית - רצון ה', אנו מוזמנים - לערוך שולחן.
"אז תתענג על ה'" – עשינו זאת! אנו מתחילים ליהנות מתוצאות ההשקעה. האכילה תמלא אותנו באנרגיה שתתן כוח להמשיך להתרומם - לגאולת נפשנו.
צפון: בכל אדם יש המון טוב, רק שהוא צפון – מוצפן. מה הנקודות הטובות שבך? בבני משפחתך? בחברך?
כל הטוב מוצפן – אם נחפש - נמצא, נצא למסע חיפושים – מצאנו כבר את המטמון?
ברך: אכלנו ושבענו, הגוף נרגע והנשמה רוצה להודות על הסעודה הדשנה, הברכה היא - האוכל רוחני לנשמה.
הלל: נודה ונהלל על גאולתנו ועל גאול ופדות נפשנו. נרגיש את 'אור' ה' - "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'".
נשמח באושר ובתענוג האמיתי, שזכינו לעבוד ולשרת את מלכו של עולם.
לקיים את מצוותיו ולחוות את הרגשת "ואני קירבת אלוקים לי טוב".
היציאה לגאולת הנפש היא 'עבודת פרך', אבל, רק כך זוכים "טעמו וראו כי טוב ה'", כי לגאולה הזאת - אין תחליף.
להודות ולהלל לקב"ה על ההשגחה הפרטית והסיעתא דשמיא לאורך כל הדרך, על הכוחות המתחדשים בתוכנו. על סיפוק ותענוג אמיתי, ולא מחפשים עוד תחליפים 'זולים' – מזויפים.
נודה על הסיעתא דשמיא, לאורך כל הדרך, נהלל ונשבח "עד הנה עזרונו רחמך, ולא עזבונו חסדך". הקב"ה אומר לאדם 'על זה אתה מודה לי'? אראה לך כמה אני עוד יכול לרומם אותך, שסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
כשהאדם מתחיל להתרומם, הוא מסוגל להודות גם על ה'מרור' על הקשיים...
נרצה: בלילה זה הוזרמו לנו כוחות חדשים – להמשך תהליך הגאולה. כל גאולה מתחילה ברצון. מה הרצון האמיתי שלך? האם רצונך לעשות את רצונו?
האם האדם מלא בטוב ה' ולא מוותר 'לבקר בהיכלו'? אם יש לאדם רצון והשתוקקות לטוב, שידע – הוא בדרך לגאולה... כי קרוב היום...
בכל יום צריך לחדש את הרצונות, וגם אם נפלתי - קמתי.'גם בחושך – ה' אור לי' הקב"ה תמיד איתו עימו ואצלו - ומאיר לו.
וזה עיקר חיות האדם "אם אסק שמים - שם אתה, אציעה שאול – הינך". בכל מקום שהאדם נמצא, נמצא איתו ה' יתברך... רק להודות ולהלל.