פרשת השבוע פותחת בפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" שאל השואל את רבו: הדרשנים מעקמים את הכתובים מסרסים את המקראות תולים בהם דברים שלא כדרך הפשט והסגנון הישר, ובקיצור – מגלים פנים בתורה שלא כהלכה.
השיב לו רבו: בפרשת השבוע נאמר "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ג). כיצד נתייחס לאדם שיאמר שאין להניח לאש לבעור בבית כל השבת? ברור שדבריו מנוגדים לדרשת חז"ל ואינם אלא כדברי הקראים היושבים בחושך! אך האם פירושו נוגד את הפשט?
מכאן שאין הפירוש נמדד בהבנה פשטנית, אלא לאור קבלת חז"ל. מאחר שהם קבעו שאין כוונת הכתוב לאסור את קיום האש אלא את הצתתה מחדש – כל פירוש אחר הוא גילוי פנים בתורה שלא כהלכה.
כך גם אם יבוא אדם ויאמר שכוונת הכתוב היא שאין לכבות את האש במשך השבת, אלא יש לדאוג שתמשיך לדלוק – אף אם דבריו נכונים לשונית, אין בהם אמת, כי הם מנוגדים למסורת חז"ל.
והנה, יבוא דרשן ויאמר שהפסוק רומז על איסור הבערת אש הכעס בשבת. האם גם הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה? ודאי שלא! הרי כבר קדמוהו חז"ל:
"זכאה מאן דנטיר דירה לשבת דאינו לבא, דלא אתקריב תמן עציבו דטחון וכעס דמרה דאיהו נורא דגיהנם, דעלה אתמר 'לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ... בְּיוֹם הַשַּׁבָּת'" (תיקוני הזוהר תיקון מח).
מדוע דווקא בשבת נכשלים במידת הכעס?
בהגהות אמר הבונה – הלא הוא רבי יהודה אריה די מודינא זצ"ל – ל"עין יעקב" (ריש בבא קמא) מבואר שהחשש במצוות השבת הוא שדעתם הפנויה של האנשים תובילם ללשון הרע ולמחלוקת. הרב דאקטאר הוסיף שבפועל, רבים מסכסוכי הקהילות פורצים דווקא בשבת אחר הצהריים, בשעת ההתכנסות בבתי הכנסת. המחלוקת מתחילה לשם שמים, אך במהרה הופכת לריב שאינו לשם שמים. לפיכך הזהירה התורה: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ..." – אל תציתו את אש המחלוקת ביום הזה!
ומצד הפשט, אמנם לדרוש פסוק העוסק באש כמתייחס לכעס נראה רחוק, אך כל בר-דעת מבין שאין כאן דרשה קובעת פשט, אלא רמז או אסמכתא בעלמא.
כיוצא בזה יש להתייחס לדרשנים המעמיסים רעיונות על פסוקים – אין כוונתם לעוות את הכתוב, אלא להשתמש בו כרקע לרעיון אמיתי.
ובעניין זה חילק מרן החזון איש זצוק"ל את הדרשנים לשלוש חטיבות:
• הסוג הראשון – אצלם הרעיון אינו מיוחד, אך השילוב בפסוק מושלם.
• הסוג השני – אצלם הרעיון עמוק ונעלה, אך שילובו בפסוק טעון ביקורת.
• הסוג השלישי – אצלם הן הרעיון והן השילוב אינם ראויים.
מהי אפוא ההבנה הנכונה? פשוט שאין מטרת הדרשן לקבוע שכך הוא פשט הפסוק, אלא להביע רעיון נכון, תוך שימוש בפסוק כרמז או כאחת משבעים הפנים שבהן התורה נדרשת. וכך יש לגשת אל הדברים – להתמקד בעיקר, בעבודת השם, ולא להיתפס לטפל – לצורת ההלבשה בפסוק. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
| קרדיט הר' רפאל ברלזון