פרשת השבוע - תרומה פותחת התורה בפסוק : "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (כה, ב). הלכות צדקה רבות הן והקריאה מעוררת את הזמן לעסוק בדיון הלכתי מעניין שהעלה מרן בעל ה'שבט הלוי' זצ"ל:
"הנה תמיד הצטערתי על המכשול שלוקחים כסף לתת לעני ועד הכי והכי העני נעלם מן העין או רוצים לתת כסף גדול ולקבל עודף מהעני, והעני אומר שמיד ישוב ויביא כסף קטן [ואז יתנו לו השטר] והעני שוכח. ומחזיר האדם הכסף לכיסו, אחר שנתייחד כבר לתתו לצדקה לעני ומתערבים כספי צדקה עם כספו והוא מעשים בכל יום. והערתי שיש להתנות כהלל (ראה להלן) שלא יחול שם הצדקה על שום כסף הנלקח ליד לתת לעני, עד שיגיע ליד העני ממש ויזכה בו, ועד אז ישאר כסף פרטי".
ומרן הרב וואזנר זצ"ל מציין סמך לדבריו את מה שכתב ה'פנים יפות' פרשת תרומה עה"פ:
"מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", שפירש כוונת הכתוב דתחילה ידבנו ואח"כ תקחו את תרומתי, דהיינו שקודם הוא ברשותו רק כנדבה שלאחר זמן יעשהו תרומה, והתרומה חלה רק משעת התקחו את תרומתי, והוא על פי הנהגתו של הלל בפסחים דף סו ע"ב, אמרו עליו על הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו אלא מביאה חולין לעזרה ומקדישה עיין שם, וא"כ יינצל ממכשול במעשר כספים שכל חלות שם הצדקה עליהם יחול רק בהגיעם ליד עניים אף שנדבם מקודם.
עוד מציין הרב וואזנר זצ”ל::
ושו"ר שהגאון (מרן הגר"ח קנייבסקי) בעל 'דרך אמונה' כתב בפירושו על הרמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח ס"ק ח' בשם מרן החזו"א זצוק"ל שהיה מייעץ שכל מי שמתחיל לתת מעשר כספים, יתנה שכל המעשר שיפריש לא יחול עליו שם צדקה עד שיבוא ליד העני". ע"כ.